ארכיון פוסטים מהקטגוריה "עיסוקים"

זו כותרת מפוצצת רק כדי שתתפתו לקרוא (אין פה באמת שום דבר מעניין)

יום ראשון, 1 במרץ, 2009

מישהו עושה את עבודתו נאמנה: שתי כותרות בסוף השבוע (בשני המקומונים של תל אביב) היו מספיק פרובוקטיביות כדי שאתפתה לקרוא את הכתבה כולה. ובפנים? גורשינט, נאדה, זילצ'ס, באבקעס!

אז אני מבטיח לכם (!!!) שמאחורי הכותרות האמיתיות שלמטה, אין ולא כלום. עכשיו נראה אתכם מתאפקים ולא לוחצים עליהם:

ארקפה משתלטת על שדרות רוטשילד - משתלטת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הם בכל מקום! האם נכונה השמועה שהעירייה הסכימה להחליף את שם המקום לשדרות ארקפה???

השטינקרים של חולדאי - זהירות! הם בכל פינה: צופים בכם מחלקים דירות, מדווחים עליכם כשחניתם באדום-לבן דקה אחרי שמונה בבוקר, ובעיקר מציצים מאחורי גבכם כשאתה קוראים את הניוזלטר של עיר לכולנו!

זה מזכיר לי את המערכון של דודו טופז (נדמה לי שעל עיתון חדשות): אתה רואה כותרת ענקית בשער העיתון: "האם אריק שרון משתמש בסמים?" אתה משתגע! לא יכול להתאפק, קונה את העיתון, מדפדפף בטירוף, מגיע לאמצע, ושם כתוב - "לא".

למה סגן ראש העיר מנסה לעבוד עלי?

יום ראשון, 28 בספטמבר, 2008

רון חולדאי לא נוהג להתראיין בתקשורת, ותקופת הבחירות היא בטח לא סיבה לשנות הרגלים. במקומו, נשלח מספר 2 ברשימת תל אביב 1 וסגן ראש העיר, דורון ספיר, לראיון בעיתון העיר. ספיר המכהן גם כיו"ר ועדת התכנון והבנייה של העירייה התייחס לשלל נושאים הקשורים לעיר, ועל כל השאלות ענה בצורה מאוד יפה והגיונית. יותר מידי יפה והגיונית. ובמיוחד הפריעה לי התשובה היפה וההגיונית שלו בנושא מגדל נווה צדק (מגדל נחושתן). באופן מפתיע הוא דווקא הסכים שמדובר "בדבר נורא" ואפילו שזו "טעות תכנונית". מה זה? ימות המשיח הגיעו? אבל אל דאגה. עם כל זה אין מה לעשות, כי לדבריו:

זה מגדל שאושר הרבה לפנינו.

וזה כבר לא נשמע לי הגיוני. או לפחות מספיק חשוד כדי שאנסה לבדוק את זה. זה נכון שיש כל מיני החלטות ואישורים שניתנו אפילו לפני 20 שנה ומאז הן תקועות. אבל גם 10 שנות הכהונה של חולדאי הן זמן ארוך. לא יכול להיות שאין לעירייה שום קשר למה שקרה שם. התחלתי עם הכתבה של הארץ, שכונה ומגדל, מלפני כמה חודשים. שם מספר היזם של המגדל, לוי קושניר, על ניסיונו עם העירייה:

את אישורי הבנייה הסופיים קיבלו ב-2002, בלי קושי רב "מכיוון שהמגדל רק הוסיף לשכונה", אומר קושניר. "יזמנו פרויקט נדל"ני יחד עם העירייה, חשבנו ביחד איך מביאים תושבים לדרום… לנו ולעירייה היתה מטרה משותפת: לשפר את חזות העיר בדרום, וזה מה שעשינו. הכל נעשה בתמיכת העירייה וראש העיר רון חולדאי".

מגדל נחושתן, נווה צדק למי ששכח על מה אנחנו מדברים. צילום: דן קינן, מתוך עיתון הארץ בהמשך הכתבה מספרת ומתרעמת חברת המועצה וראש מרצ, מיטל להבי:

בתב"ע (תוכנית בניין עיר) המקורית של מתחם נחושתן… הותר לבנות במתחם שני בניינים של 9 ו-11 קומות. ב-99' הופקדה תוכנית חדשה למקום [למגדל - ע.נ.]… ההסבר לשינוי היה שהיזם קיבל מטלה ציבורית: שיפוץ שלושה מבנים היסטוריים למרגלות המגדל וייעודם לשימוש הקהילה. ב-2004, במפתיע, שוב הופקדה התוכנית בוועדה המקומית לתכנון ובנייה: מגדל נוה צדק כבר היה בנוי, אבל הבתים שהוגדרו לשימור, עברו בגלגול השלישי של התב"ע, לשימוש מסחרי. זה מרתיח. במקום שהמבנים ישמשו את תושבי השכונה הם ייהפכו למסעדות.

אבל זה לא הספיק לי. כמו שאומרים אצלנו: "לא התעצלתי" ויצאתי לחפש את תוכניות הבניין האלה בעצמי. מסתבר שלא צריך לחפש רחוק. כמות נכבדת של התוכניות הנ"ל נסרקו והן נגישות באינטרנט באתר המפות העירוני. תב"ע 2339 שהופקדה בשנת 1987 ונכנסה לתוקף ב-1989 מציינת במפורש (סעיף 9):

הבנין יכיל 2 אגפים, האחד בגובה של 11 קומות והשני בגובה של 9 קומות.

תב"ע 2339א שהופקדה בשנת 1999 ונכנסה לתוקף ב-2000 משנה את התמונה (סעיף 8א):

גובה הבנין המותר עד 38 קומות, כולל קומת קרקע כפולה, קומת ביניים, 34 קומות מגורים וקומת גג.

עוד שתי תוכניות (3254 ו-2339ב' שאינן בארכיון האינטרנטי) אושרו בין השנים 2002 לבין 2005. אחת מהן כאמור, שינתה את ייעוד הבנינים המשומרים משימוש ציבורי לשימוש מסחרי. למי שלא זוכר, חולדאי ראש העיר מסוף 1998 ועד היום. כלומר האישור הראשוני להקמת המגדל וכל השינויים אחריו נערכו בזמן כהונתו, והאחרונים שבהם בקדנציה האחרונה לפני כשלוש שנים. איפה זה ואיפה "זה מגדל שאושר הרבה לפנינו"? עוד מזכירות המראיינות, ליטל גרוסמן וחן שמש, לדורון ספיר, שליד מגדל נחושתן מתוכננים מגדלים נוספים. אבל הוא טוען "לא שידוע לי". מעניין. למיטל להבי, החברה אף היא בוועדת התכנון והבניה, שדורון ספיר הוא יושב הראש שלה, ידוע קצת יותר:

"על רחוב אילת עומדים לקום לפחות שבעה מגדלים. מהצד הדרומי צפויים להיבנות מתחם ניבה שיכלול 26 קומות, מתחם ליבר שיכלול 32 קומות, מתחם האטד שיכלול 30 קומות, מתחם דיגל שיכלול 30 קומות ומתחם לפיד שיגיע ל-40 קומות. מצפון, ברחוב יצחק אלחנן יקומו שני מגדלים בגובה של 30 קומות. אותו רחוב עומד להתרחב לשישה מסלולי נסיעה."

מה אפשר ללמוד מכל הסיפור הזה? קודם כל, לקח ישן: על פולטיקאים (ועל כל הפולטיקאים) אי אפשר לסמוך. ככה זה. כבדהו וחשדהו. ושנית - לא לקבל אף תשובה כמובן מאליו, גם אם היא נשמעת טבעית והגיונית ביותר. משפטים בסגנון "אנחנו רוצים אבל משרד התחבורה/הפנים/איכות הסביבה לא מסכים" ו"אין לעירייה סמכויות בנושא הזה" הם דוגמאות קלאסיות. תמיד צריך לבדוק. מי יודע, אולי עוד תגלו שהפוליטיקאי מולכם יודע על מה הוא מדבר.

קריאה נוספת:

הנקמה המתוקה של "ישראל היום"

יום חמישי, 18 בספטמבר, 2008

ישראל היום החליט כנראה להתנקם בי. אחרי ש"פארתי והללתי" מאמר יחצני וקצת מביך של העיתון, הם החליטו להראות לי מה זה. מיום הפרסום ועד היום (כבר שבוע) מונח לו כל בוקר גליון חדש ונוצץ של העיתון בפתח דלתי (ולכל שאר דיירי הבניין). כמו שאומרים אצלנו: לנוחיותך.

הדבר האחרון שמתחשק לי לראות כשאני יוצא מהבית בבוקר זה את העיתון הזה. לא אכפת לי שזה בחינם. לא אכפת לי שאפשר לזרוק את זה לפח. לא אכפת לי שאולי בזכות החינמונים יותר אנשים קוראים עיתון. לא אכפת לי. זה הבית שלי. זו הדלת שלי. זה שטיחון קבלת הפנים שלי. זו צריכה להיות ההחלטה שלי אם אני רוצה עיתון מול הפרצוף בבוקר או לא. שלי, שלי, שלי. מספיק יש לי זבל בתיבת הדואר (האמיתית) ומידי פעם תולים לי זבל על הדלת עצמה. לא רוצה, לא צריך, די. אם אני ארצה את העיתון המצחיק שלכם, אני יודע למי להתקשר.

והתקשרתי - להתלונן. אבל אז הסתבר שכדי להפסיק את חלוקת העיתון, צריך לתת לשירות הלקוחות של העיתון (כי כאמור הפכתי ללקוח בעל כורחי) פרטים מלאים (שם, כתובת, טלפון). כלומר, אם קודם לא היה לי שום קשר ליישות הזו, ואח"כ הפכתי ללקוח אלמוני, אז עכשיו כדי לחזור ולהתנתק, הם מקבלים את כל הפרטים שלי. מילכוד 22. נכון, תיאורטית הפרטים הללו לא חסויים, אבל זה במסגרת מאגרי נתונים כלליים (בזק, משרד הפנים). ואילו עכשיו אני מופיע במאגר הנתונים של העיתון באופן אישי.

ישראל היום בפח
אם השליח יכול להשאיר לי את העיתון בפח בכניסה לבית במקום ליד הדלת,
זה ממש יכול לעזור, תודה.

ואז הגיע השיא. אחרי שלקח ממני נציג את השירות את הפרטים הוא סיכם ואמר:

אז אנחנו נעדכן את האחראים על ההפצה,
והעיתון יפסיק להגיע תוך 4 ימי עסקים.

תוך 4 ימי עסקים?!?!? עיתון שלא רציתי מלכתחילה, נכפה עלי, מבזבז לי זמן, כסף וכוח (ולעולם - דפים ועצים), ועכשיו אני צריך לחכות לו עוד 4 ימי עסקים?!?!?! נציג השירות לא הבין מה אני רוצה, ואני ביקשתי לדבר עם מישהו בכיר יותר. חזרה אלי אחר כך סוג של אחראית משמרת, שהיתה מאוד סבלנית ואדיבה (לעומתי, שהלכתי ואיבדתי את זה), אבל תכלס לא עזרה. הצעתי לה שבפעם הבאה יתקשרו לשאול אותי אם אני רוצה עיתון, ותוך 4 ימי עסקים אני אגיד להם שלא. היא הבטיחה להעביר את הבקשה במהירות ולהתקשר לברר ביום שני אם הכל בסדר.

כאמור אז היה יום חמישי. יום שני כבר עבר. היום שוב יום חמישי - והעיתון ממשיך להגיע כסדרו.

מה שמדהים אותי בכל העסק, שהשיטה ניצחה כבר מזמן במובן הפסיכולוגי. העובדה היא שלמרות שאני מתקשר לצעוק (בעיקר כדי להוציא קיטור) אני בכל זאת מרגיש קצת קטנוני. כאילו אני לא בסדר פה. המערכת רק רוצה בטובתי ואני זה שהורס את כל השמחה. מה בסך הכל הם רוצים? הם הרי נותנים לי משהו בחינם. הוא מעניקים שירות עד הבית. הם פה בשביל לעזור. למה אני עושה להם דווקא? למה אני חייב להסתכל על התמונה הגדולה? למה להתעקש לדבר גם על הצדדים השליליים בכל עסקה כזו? למה להזכיר שחוץ מהבחירה בין "ישראל היום" לבין "24 דקות" יש גם את הבחירה בלא לקרוא את העיתונים האלה? למה?

זה שאתה בויקיפדיה עוד לא אומר שאתה קיים

יום שישי, 5 בספטמבר, 2008

לאחרונה גיליתי דבר מפתיע על הויקיפדיה הישראלית. אי אפשר לכתוב שם כל דבר. בויקיפדיה האנגלית אני רגיל למצוא כל ערך על כל דבר, ויהיה ההזוי ביותר. ואילו בויקיפדיה הישראלית נראה שיש הקפדה יתרה על כך שהיא אנציקלופדיה ושמירה קפדנית יותר של "מה ויקיפדיה איננה" (ויש שם רשימה ארוכה!). קצת שונה ממה שחשבתי, אבל בסדר.

גיליתי את זה במסגרת חיפושי אחר חומר בנושא הבחירות בתל אביב. אחת הרשימות מובלות ע"י איש העסקים לשעבר יאיר צברי. אז עוד היה לו עמוד בויקיפדיה עם אזהרה גדולה ומפחידה (אפשר ללחוץ להגדלה):

יאיר צברי (ערך ויקי שנמחק)

הערך בינתיים נמחק, כי כאמור "ויקיפדיה איננה בימת נאומים".

דבר דומה קרה בערך של רון חולדאי. הפעם אף אחד לא מפקפק בעצם קיומו של האיש, אלא שמישהי החליטה שהוא לא עשיר מספיק והוסיפה את הפסקה הבאה:

"יזם חולדאי מהלך כולל של שיפוץ שדרות תל אביב ביניהם שדרות רוטשילד, שדרות בן גוריון, שדרות ירושלים ושדרות נוספות, אשר עברו שדרוג משמעותי בדמות החלפת מעברי החולות לשבילי מדשאות ארוכים (בחלקם), נטיעת בעצים (!!!), פרחים (!!!), דשא (!!!) וספסלים (!!!), ומעברי הרחובות נהיו נוחים יותר. בעקבות השיפוץ, התמלאו השדרות באוכלוסיית האזור והפכו לאחד ממוקדיה המובילים של תל אביב, כמו גם גרמו לעליית מחירים ולביקוש גבוה יותר סמוך לשדרות."

מכיוון שברור שלא כולם שותפים לדעה הזו על רון חולדאי, אחרי דיון קצר בנושא, שוחזר הערך לטקסט המקורי הנייטרלי שלו. ובכל זאת גם עליו הופיעה האזהרה הבאה (אפשר ללחוץ להגדלה):

רון חולדאי

השקשוקה של האחים עופר

יום רביעי, 27 באוגוסט, 2008

מה בסך הכל ניסה לעשות מיקי רוזנטל? סרט. אבל לא סתם סרט. סרט על האחים עופר. קוראים לו "שיטת השקשוקה". כזה שחושף, שמבקר ושמציג אותם באופן מאוד שלילי. לא היה מפתיע לגלות שהוא נתקל בבעיות מימון, לא הצליח למצוא ערוץ טלוויזיה שיסתכן בהקרנת הסרט וכמובן היה נתון לאיומים ותביעות (צריך ללחוץ על כותרת הטקסט כדי לראות התוכן המלא). עכשיו סוף סוף יוצג הסרט בסינמטק (שידוע באומץ שלו להקרין סרטים מעוררי מחלוקת) ביום ראשון הבא (31.8).


Shakshuka - Miki Rozental from Shakoof on Vimeo.

על האחים עופר אני שומע שנים רבות, ולפחות במאבק אחד נגדם (ונגד עיריית תל אביב-יפו) היינו מעורבים בצורה פעילה. זה היה כשחולדאי הגיע לסיכום עם סמי עופר, שתמורת "תרומה" של 20 מיליון דולר (למימון חצי מאגף חדש במוזיאון), ישונה שמו של המוזיאון כולו על שמו של סמי עופר, ותרשם בטאבו של המוזיאון הערת אזהרה לטובתו של עופר. כלומר, עופר עמד לקבל זכויות על קרקע המוזיאון. מחאה ציבורית עיקשת הביאה את עופר לסגת מההצעה.

עוד הופנו האשמות נגד האחים עופר על הפרת זכויות עובדים, על זיהום ממפעלים, על הפגיעה הצפויה בעיר ערד בעקבות כריית הפוספטים בשדה בריר, ועוד טענות רבות אחרות.

אני אהיה בסרט ביום ראשון בסינמטק. מקווה לראות אתכם שם.

מומלץ גם לקרוא את יוסי שריד שכותב על ההון והפשע - הריבון החדש.

עוד שנה אלוהים גדול (וגם יקח ממך יותר כסף)

יום שלישי, 12 באוגוסט, 2008

שנים רבות חזרתי והשמצתי את המכשירים הסלולריים. גם היום אני ביחסי שנאה-אהבה-שנאה איתם. אבל איך אפשר שלא להעריך מכשיר שבזכותו חסכתי 50 ש"ח בחודש?

הסיפור מוכר: אתה נרשם לאיזה מבצע של הטלפון/הכבלים/האינטרנט או הכלב של השכן שאורכו שנה. אחרי שנה, המחיר נקבע מחדש ואפילו אלוהים לא יודע מה הוא יהיה. רוב הסיכוי שלא תזכור, לא תדע, לא תבדוק, אבל כן תשלם. ויותר.

לפני שנה כשחזרנו ממלבורן (כן, זה היה לפני שנה!!! וגם שם היו קונצים כאלה) נרשמנו לאינטרנט של גזר-גיילאומיק (לא זה לא השם האמיתי, אבל אתם כבר תבינו לבד) לחבילה משולבת יחד עם ה-ADSL. מחיר כולל: 120 ש"ח לחודש (מהירות 2.5), תוקף המבצע: שנה אחת. הנחתי שהסיכוי שאני אזכור לעדכן את המבצע הזה שואף לאפס מלמטה, אז החלטתי להוסיף תזכורת בסלולרי שלי - תזכורת שנה קדימה. ומי היה מאמין? בשבוע שעבר היא צפצפה!

גאה ומרוצה התקשרתי לחברת האינטרנט לברר על מה לעזאזל חתמתי בשנה שעברה ומה יוצע לי הפעם. במיוחד עניין אותי לדעת מה היה קורה לו שכחתי לחדש את המבצע. ובכן, במקום חבילה משולבת, היה המחיר מתפצל לעלות הגלישה: 69 ש"ח, ועלות הקו: "אני לא יכול להגיד לך. תצטרך להתקשר לגזר (חברת הטלפון) כדי שהם יגידו לך".

טוב, נתקשר עוד פעם. זה הרי כל כך כייף להתקשר אליהם:

טלפנית: שלום, סליחה על ההמתנה.
ערן: שלום, אני עכשיו בחבילה משולבת של חברת האינטרנט ורציתי לדעת כמה יעלה קו ADSL בלבד.
טלפנית: 3 חודשים ראשונים 45 ש"ח, 9 חודשים אחרי זה 85 ש"ח.
ערן: ומה קורה אחרי זה?
טלפנית: עוד שנה? עוד שנה אלוהים גדול, אין לי מחירים לעוד שנה.
ערן (?!?!?!?!): מה זאת אומרת אלוהים גדול. הרי אתם תקחו ממני איזשהו מחיר עוד שנה אם אני לא אתקשר לברר מהו.
טלפנית (קצת רוטנת): זה יהיה עוד 20 ש"ח מעל המחיר שאמרתי.
ערן: כלומר 105?
טלפנית (busted!): כן.

זאת אומרת, בחישוב קל, לולא התקשרתי היום לחדש את המבצע, הייתי משלם 174 ש"ח במקום 120 ש"ח (54 ש"ח הפרש שהם 45% מהמחיר המקורי). ואת הסלולרי כמובן כיוונתי לשנה הבאה.


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏