ארכיון פוסטים מהקטגוריה "גאים"

כמה דברים שלא ידעתם עלי

יום ראשון, 14 בדצמבר, 2008

זה הזמן לעוד משחק מדבק בבלוגספירה: ספר 7 דברים שלא יודעים עליך והעבר את השרביט הלאה. תודה רבה למיכל שקישרה אלי (ושמאוד מעניין אותי לגלות מה היא עשתה באוסטרליה).

אז יאללה:

1. הבנזוג ואני מופיעים בסרט של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה". היינו מעורבים בזמנו במאבק נגד קריאת מוזיאון ת"א על שמו של סמי עופר. אם צפיתם בסרט ולא ראיתם אף אחד שנראה לכם כמונו, תחשבו מי הופיעו ולא ראו את הפרצופים שלהם…

2. בכל פעם שיש משחק בבלוגספירה אני נכנס לחרדה סוציאלית. זה כמעט כמו המסיבות של המקובלים בחטיבת הביניים והכניסה למוזמנים בלבד. כשגיליתי שיש משחק חדש, רצתי מייד לבלוג לראות אם הוזמנתי, ובזכותה של מיכל חזרתי לשפויות זמנית (תודה!)

3. סיפור איים אבודים שלי: בתור ילד, שצפה בספינת האהבה, הייתי מאוהב בג'ולי ה-Cruise Director (שהיום אני מבין שזו מילה יפה למש"קית החוויה של האוניה). זה הגיע לרמות מביכות שהייתי מנשק אותה/את הטלוויזיה כשהיא הופיעה בקטע הפתיחה.

4. מה שמזכיר לי, שראיתי עם חברים מהעבודה את הסרט "ויקי, כריסטינה, ברצלונה" ואח"כ ערכנו משאל לגבי הדמות הסקסית בסרט, ואני טענתי שפנלופה קרוז מנצחת בענק את כל שאר הדמויות כולל הגברים. מה קורה לי???

5. אני הולך לאירוע התרבות האחרת שיתקיים ביום שלישי (16.12) החל מ-19:30. האירוע שיתקיים במקביל לגמר האח הגדול מוחה על תרבות הרייטינג שתוכנית "האח הגדול" היא אחת משיאיו.

6. באירוע ביום שלישי אעמוד קצת בדוכן של "התו החברתי", אליה הצטרפתי לאחרונה כמתנדב (האתר די מזעזע, אבל יוקם חדש בקרוב). התו מעניק "הכשר" חברתי לבתי קפה ומסעדות ששומרים על זכויות עובדים וגם נגישים לנכים, ויש כבר רשימה נאה של מקומות בתל אביב-יפו שמציגים את התו בגאווה.

7. אני חושש שהעיסוק בבבחירות העירוניות באינטרנט ובייחוד תחזוק אתר "בוחרים בתל אביב יפו" גרם לי למנת יתר של כתיבת תוכן באינטרנט. די קשה לי לחזור לזה בקצב ובחדווה שהיו לי לפני הבחירות. אולי זה עניין של זמן. נראה…

ואת מי נזמין להצטרף? את Soap Box של יובל א., פורטפוליו של יובל ס., Touching is not Permitted של אביעד, תרבות ניכור שיעמום ויאוש של עידו, ודברים קטנים של שרון. תהנו…

אוכלים באהבה 2008 - לרגל יום האיידס הבינלאומי

יום שני, 1 בדצמבר, 2008

היום מצויין יום האיידס הבינלאומי (1.12), ונתחיל ב"בשורות הטובות":

לציון יום האיידס העולמי שחל ב-1 בדצמבר, יוצאים "זמן מעריב" רשת מקומוני מעריב, אתר rest.co.il והוועד למלחמה באיידס בפרוייקט משותף לגיוס תרומות למען הגברת המודעות למחלת האיידס.

הפרוייקט "אוכלים באהבה 2008", מזמין את כולנו לצאת בתאריכים
3-1 לדצמבר (ימים ב'-ד') ולאכול במיטב המסעדות בתל אביב
כש-10% ממחיר הארוחה מועבר כתרומה ל"וועד למלחמה באיידס".

המסעדות המשתתפות הם: אינדירה, אמלי רסטובר, הטרקלין, לאנטרקוט, ליברה, קפה הורקנוס, רוטשילד קיטצ'ן ותהל.

ונמשיך בבשורות הפחות טובות: מספר הנדבקים החדשים עולה משמעותית בשנים האחרונות, ובפרט בקהילה ההומואית. בהחלט ייתכן שההתקדמות הרפואית בטיפול בנשאים והמעבר מחשיבה של "איידס=מוות" ל"איידס=מחלה" גרמו לשאננות או לאדישות בקרב אוכלוסיה צעירה (18-25) ש"מככבת" ברשימת הנשאים החדשים. הדאגה העיקרית היא מפני אלו שלא נבדקו ועלולים להדביק אנשים אחרים.

מה עושים? הולכים להבדק (אפשר גם בחינם וגם באופן אנונימי). שמים קונדום בכל(!) מגע מיני שאינו בטוח ב-100%. מדברים על זה בפתיחות, ברגישות ובהבנה. וזוכרים שאם אתם מכירים מישהו שהוא נשא איידס, אפשר להמשיך ולנהל איתו מערכת יחסים חברית מלאה ותומכת.

למה סגן ראש העיר מנסה לעבוד עלי?

יום ראשון, 28 בספטמבר, 2008

רון חולדאי לא נוהג להתראיין בתקשורת, ותקופת הבחירות היא בטח לא סיבה לשנות הרגלים. במקומו, נשלח מספר 2 ברשימת תל אביב 1 וסגן ראש העיר, דורון ספיר, לראיון בעיתון העיר. ספיר המכהן גם כיו"ר ועדת התכנון והבנייה של העירייה התייחס לשלל נושאים הקשורים לעיר, ועל כל השאלות ענה בצורה מאוד יפה והגיונית. יותר מידי יפה והגיונית. ובמיוחד הפריעה לי התשובה היפה וההגיונית שלו בנושא מגדל נווה צדק (מגדל נחושתן). באופן מפתיע הוא דווקא הסכים שמדובר "בדבר נורא" ואפילו שזו "טעות תכנונית". מה זה? ימות המשיח הגיעו? אבל אל דאגה. עם כל זה אין מה לעשות, כי לדבריו:

זה מגדל שאושר הרבה לפנינו.

וזה כבר לא נשמע לי הגיוני. או לפחות מספיק חשוד כדי שאנסה לבדוק את זה. זה נכון שיש כל מיני החלטות ואישורים שניתנו אפילו לפני 20 שנה ומאז הן תקועות. אבל גם 10 שנות הכהונה של חולדאי הן זמן ארוך. לא יכול להיות שאין לעירייה שום קשר למה שקרה שם. התחלתי עם הכתבה של הארץ, שכונה ומגדל, מלפני כמה חודשים. שם מספר היזם של המגדל, לוי קושניר, על ניסיונו עם העירייה:

את אישורי הבנייה הסופיים קיבלו ב-2002, בלי קושי רב "מכיוון שהמגדל רק הוסיף לשכונה", אומר קושניר. "יזמנו פרויקט נדל"ני יחד עם העירייה, חשבנו ביחד איך מביאים תושבים לדרום… לנו ולעירייה היתה מטרה משותפת: לשפר את חזות העיר בדרום, וזה מה שעשינו. הכל נעשה בתמיכת העירייה וראש העיר רון חולדאי".

מגדל נחושתן, נווה צדק למי ששכח על מה אנחנו מדברים. צילום: דן קינן, מתוך עיתון הארץ בהמשך הכתבה מספרת ומתרעמת חברת המועצה וראש מרצ, מיטל להבי:

בתב"ע (תוכנית בניין עיר) המקורית של מתחם נחושתן… הותר לבנות במתחם שני בניינים של 9 ו-11 קומות. ב-99' הופקדה תוכנית חדשה למקום [למגדל - ע.נ.]… ההסבר לשינוי היה שהיזם קיבל מטלה ציבורית: שיפוץ שלושה מבנים היסטוריים למרגלות המגדל וייעודם לשימוש הקהילה. ב-2004, במפתיע, שוב הופקדה התוכנית בוועדה המקומית לתכנון ובנייה: מגדל נוה צדק כבר היה בנוי, אבל הבתים שהוגדרו לשימור, עברו בגלגול השלישי של התב"ע, לשימוש מסחרי. זה מרתיח. במקום שהמבנים ישמשו את תושבי השכונה הם ייהפכו למסעדות.

אבל זה לא הספיק לי. כמו שאומרים אצלנו: "לא התעצלתי" ויצאתי לחפש את תוכניות הבניין האלה בעצמי. מסתבר שלא צריך לחפש רחוק. כמות נכבדת של התוכניות הנ"ל נסרקו והן נגישות באינטרנט באתר המפות העירוני. תב"ע 2339 שהופקדה בשנת 1987 ונכנסה לתוקף ב-1989 מציינת במפורש (סעיף 9):

הבנין יכיל 2 אגפים, האחד בגובה של 11 קומות והשני בגובה של 9 קומות.

תב"ע 2339א שהופקדה בשנת 1999 ונכנסה לתוקף ב-2000 משנה את התמונה (סעיף 8א):

גובה הבנין המותר עד 38 קומות, כולל קומת קרקע כפולה, קומת ביניים, 34 קומות מגורים וקומת גג.

עוד שתי תוכניות (3254 ו-2339ב' שאינן בארכיון האינטרנטי) אושרו בין השנים 2002 לבין 2005. אחת מהן כאמור, שינתה את ייעוד הבנינים המשומרים משימוש ציבורי לשימוש מסחרי. למי שלא זוכר, חולדאי ראש העיר מסוף 1998 ועד היום. כלומר האישור הראשוני להקמת המגדל וכל השינויים אחריו נערכו בזמן כהונתו, והאחרונים שבהם בקדנציה האחרונה לפני כשלוש שנים. איפה זה ואיפה "זה מגדל שאושר הרבה לפנינו"? עוד מזכירות המראיינות, ליטל גרוסמן וחן שמש, לדורון ספיר, שליד מגדל נחושתן מתוכננים מגדלים נוספים. אבל הוא טוען "לא שידוע לי". מעניין. למיטל להבי, החברה אף היא בוועדת התכנון והבניה, שדורון ספיר הוא יושב הראש שלה, ידוע קצת יותר:

"על רחוב אילת עומדים לקום לפחות שבעה מגדלים. מהצד הדרומי צפויים להיבנות מתחם ניבה שיכלול 26 קומות, מתחם ליבר שיכלול 32 קומות, מתחם האטד שיכלול 30 קומות, מתחם דיגל שיכלול 30 קומות ומתחם לפיד שיגיע ל-40 קומות. מצפון, ברחוב יצחק אלחנן יקומו שני מגדלים בגובה של 30 קומות. אותו רחוב עומד להתרחב לשישה מסלולי נסיעה."

מה אפשר ללמוד מכל הסיפור הזה? קודם כל, לקח ישן: על פולטיקאים (ועל כל הפולטיקאים) אי אפשר לסמוך. ככה זה. כבדהו וחשדהו. ושנית - לא לקבל אף תשובה כמובן מאליו, גם אם היא נשמעת טבעית והגיונית ביותר. משפטים בסגנון "אנחנו רוצים אבל משרד התחבורה/הפנים/איכות הסביבה לא מסכים" ו"אין לעירייה סמכויות בנושא הזה" הם דוגמאות קלאסיות. תמיד צריך לבדוק. מי יודע, אולי עוד תגלו שהפוליטיקאי מולכם יודע על מה הוא מדבר.

קריאה נוספת:

זה שאתה בויקיפדיה עוד לא אומר שאתה קיים

יום שישי, 5 בספטמבר, 2008

לאחרונה גיליתי דבר מפתיע על הויקיפדיה הישראלית. אי אפשר לכתוב שם כל דבר. בויקיפדיה האנגלית אני רגיל למצוא כל ערך על כל דבר, ויהיה ההזוי ביותר. ואילו בויקיפדיה הישראלית נראה שיש הקפדה יתרה על כך שהיא אנציקלופדיה ושמירה קפדנית יותר של "מה ויקיפדיה איננה" (ויש שם רשימה ארוכה!). קצת שונה ממה שחשבתי, אבל בסדר.

גיליתי את זה במסגרת חיפושי אחר חומר בנושא הבחירות בתל אביב. אחת הרשימות מובלות ע"י איש העסקים לשעבר יאיר צברי. אז עוד היה לו עמוד בויקיפדיה עם אזהרה גדולה ומפחידה (אפשר ללחוץ להגדלה):

יאיר צברי (ערך ויקי שנמחק)

הערך בינתיים נמחק, כי כאמור "ויקיפדיה איננה בימת נאומים".

דבר דומה קרה בערך של רון חולדאי. הפעם אף אחד לא מפקפק בעצם קיומו של האיש, אלא שמישהי החליטה שהוא לא עשיר מספיק והוסיפה את הפסקה הבאה:

"יזם חולדאי מהלך כולל של שיפוץ שדרות תל אביב ביניהם שדרות רוטשילד, שדרות בן גוריון, שדרות ירושלים ושדרות נוספות, אשר עברו שדרוג משמעותי בדמות החלפת מעברי החולות לשבילי מדשאות ארוכים (בחלקם), נטיעת בעצים (!!!), פרחים (!!!), דשא (!!!) וספסלים (!!!), ומעברי הרחובות נהיו נוחים יותר. בעקבות השיפוץ, התמלאו השדרות באוכלוסיית האזור והפכו לאחד ממוקדיה המובילים של תל אביב, כמו גם גרמו לעליית מחירים ולביקוש גבוה יותר סמוך לשדרות."

מכיוון שברור שלא כולם שותפים לדעה הזו על רון חולדאי, אחרי דיון קצר בנושא, שוחזר הערך לטקסט המקורי הנייטרלי שלו. ובכל זאת גם עליו הופיעה האזהרה הבאה (אפשר ללחוץ להגדלה):

רון חולדאי

הקשר בין נטייה מינית וקפיצה למים

יום שלישי, 2 בספטמבר, 2008

על Matthew Mitcham כבר כתבתי קצת אצל צפניה. מדובר בקופץ למים אוסטרלי שהרס לסינים את כל התוכנית האולימפית. הם הלכו על זכייה בכל שמונה המדליות בתחרויות הקפיצה השונות, וכבר זכו בשבע. ואז בתחרות האחרונה - 10 מ' לגברים, סיבוב אחרון, הסיני מוביל (כרגיל) במקום הראשון, ומת'יו עומד על הפלטפורמה…

כמו הרבה ענפים באולימפידה כבר מזמן אין ציון נורמלי בין 0 לבין 10.:כמה שופטים מעניקים ציון, מורידים את הנמוך והגבוה (ואולי עוד אחד), סוכמים את כולם, מכפילים בדרגת הקושי, מחלקים בגיל המומצע של הקופצים, מוציאים שורש ומעגלים לכפולה הקרובה ביותר של פאי. במקרה של קפיצות למים, אם קיבלת 90 מדובר בציון טוב מאוד.

חזרה למת'יו. כדי לעבור את הסיני, הוא נזקק ל-107 נקודות. כמעט לא אפשרי. אבל אחרי 2.5 ברגים, 2.5 סלטות באוויר וכניסה מושלמת למים הוא זכה ב-112 נקודות - הציון הגבוה ביותר לקופץ מים באולימפידה אי פעם!

אבל הסיפור הנוסף של מת'יו הוא העובדה שהוא הספורטאי ההומו היחיד שהיה מחוץ לארון במהלך המשחקים האולימפיים (היו עוד 9 נשים לסביות). במקרים רבים, ובמיוחד כשמדובר בספורט קבוצתי, נמנעים ספורטאים הומואים או לסביות מלדבר בצורה חופשית וטבעית על חייהם, לא מלווים אף פעם באופן רשמי בבני הזוג שלהם, ואולי אפילו מסתירים אותם מעמיתיהם. מת'יו, רק בן 20, חי, מתאמן וקופץ למים, מבלי להתבייש, מבלי להסתיר ומבלי לחשוב פעמיים לפני שהוא מתחבק, מתנשק או אפילו סתם מודה לבן הזוג שלו.

אבל מסתבר, שרשת הטלוויזיה NBC בארה"ב לא ראתה את זה ככה, ובדיווח שלה לא הזכירו כלל את הפרט "המעניין" הזה על מת'יו. נו? אז מה הבעיה? למה צריך לדחוף את הנטייה המינית שלו לספורט? מה הקשר? אז זהו, שבאמת אין קשר, ודווקא בגלל זה, הם היו צריכים לדבר על זה. ואני אסביר:

כש-NBC סיקרה ספורטאים סטרייטים, הם הראו את המשפחה והחברים שלהם בקהל, הם סיפרו על בני הזוג שלהם (אם נכחו במקום) ואפילו ריכלו על רומנים בין ספורטאים. זה היה חלק אינטגרלי מהדיווח, הסיקור והבידור של המשחקים. אז למה להפסיק דווקא כשמדובר בספורטאי הומו? כנראה מישהו החליט שזה לא ראוי. אותו אחד חטף מספיק ביקורת ציבורית, עד ש-NBC התנצלה באופן רשמי על כך.

Go Go Mitcham!

יהודים ברכבת בברלין

יום שני, 28 ביולי, 2008

קשה להתחמק מהנושא היהודי בברלין. לא שמישהו מנסה, אלא שלפחות ברמה הויזואלית והלאומית זה מופיע בכל מיני צורות. הגדולות הן אנדרטת השואה החדשה יחסית, המוזיאון היהודי (תחת הכותרת: "לא מה שציפיתם לו"), בית כנסת ומרכז תרבות גדול ומשופץ שנפתח בשנה שעברה וכו'. התזכורות בגודל הבינוני הן שלטים במקומות מרכזיים ואחרים שמציינים מה קרה ומה אסור לשכוח. והקטנים הם ריבועים בגודל 10X10 ס"מ בערך שמוטבעים בתוך המדרכות בכניסה לבתים ומציינים יהודים בשמם שזה היה מקום מגוריהם האחרון ולאן נשלחו למות (זה פרויקט שדיירי הבית הנוכחיים מממנים אם הם רוצים).

אחד המקומות שביקרנו בהם הפעם היה אתר ההנצחה בתחנת הרכבת של גרונוואלד, משם נשלחו יהודי ברלין לפתרונם הסופי. הרציף ההוא כבר אינו בשימוש, אך פסי הרכבת שכבר לא מובילים לשום מקום נותרו במקומם. לפני מספר שנים קבעו על הרציף לוחות המציינים את כל המשלוחים שנעשו שם: תאריך, מספר היהודים ויעד הנסיעה. פירוט קר, יבש ופשוט שממשיך לאורך מספר שנים. הרציף מוקף שיחים וצמחיה גבוהה ונותן לך לרגע הרגשה של אמצע שום מקום. אבל זה ממש לא נכון - יש מסביב הרבה אנשים ומקומות, ואני מנחש שהם היו שם גם לפני 60 ו-70 שנה.

אתר הזכרון, גרונוואלד, גרמניה

יום אחרי, נסענו ברכבת בתוך ברלין. זקן נמוך, עגול פנים וחבוש בקסקט ביקש שאפתח את החלון הגבוה שמעליי. אחרי שהודה לי, התיישב לידי, ואמר:

זקן (ספק שואל ספק קובע): .you are a jew

אני (קצת מופתע, תוהה מה אני אמור לענות): .yes I am

זקן: .I thought so. me too, but I am from russia

אני: we are from israel

זקן: ?are you going to grunewald

אני: ?no, been there yesterday. are you from berlin

זקן: .no, from Bremen

אני: .I am Eran and this is Ofer

זקן: ?I am David. is this your brother

אני: .no. my partner

זקן: .oh, your friend. I thought so. me too, also have a friend but he is german

זה היה מפגש מוזר מאוד, שהסתיים בערך דקה אחרי, שכל אחד מאיתנו המשיך לרכבת אחרת. דווקא היה יכול להיות מעניין לדבר איתו, לשמוע מאיפה, מה, מי, איך, למה, יהודי מרוסיה, הומו בגרמניה, הוא אפילו ידע כמה מילים בעברית. אולי דברים כאלה קורים רק בברלין.


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏