עלילות נויפלד בעיר זרה

זה הזמן לעוד משחק מדבק בבלוגספירה: ספר 7 דברים שלא יודעים עליך והעבר את השרביט הלאה. תודה רבה למיכל שקישרה אלי (ושמאוד מעניין אותי לגלות מה היא עשתה באוסטרליה).

אז יאללה:

1. הבנזוג ואני מופיעים בסרט של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה". היינו מעורבים בזמנו במאבק נגד קריאת מוזיאון ת"א על שמו של סמי עופר. אם צפיתם בסרט ולא ראיתם אף אחד שנראה לכם כמונו, תחשבו מי הופיעו ולא ראו את הפרצופים שלהם…

2. בכל פעם שיש משחק בבלוגספירה אני נכנס לחרדה סוציאלית. זה כמעט כמו המסיבות של המקובלים בחטיבת הביניים והכניסה למוזמנים בלבד. כשגיליתי שיש משחק חדש, רצתי מייד לבלוג לראות אם הוזמנתי, ובזכותה של מיכל חזרתי לשפויות זמנית (תודה!)

3. סיפור איים אבודים שלי: בתור ילד, שצפה בספינת האהבה, הייתי מאוהב בג'ולי ה-Cruise Director (שהיום אני מבין שזו מילה יפה למש"קית החוויה של האוניה). זה הגיע לרמות מביכות שהייתי מנשק אותה/את הטלוויזיה כשהיא הופיעה בקטע הפתיחה.

4. מה שמזכיר לי, שראיתי עם חברים מהעבודה את הסרט "ויקי, כריסטינה, ברצלונה" ואח"כ ערכנו משאל לגבי הדמות הסקסית בסרט, ואני טענתי שפנלופה קרוז מנצחת בענק את כל שאר הדמויות כולל הגברים. מה קורה לי???

5. אני הולך לאירוע התרבות האחרת שיתקיים ביום שלישי (16.12) החל מ-19:30. האירוע שיתקיים במקביל לגמר האח הגדול מוחה על תרבות הרייטינג שתוכנית "האח הגדול" היא אחת משיאיו.

6. באירוע ביום שלישי אעמוד קצת בדוכן של "התו החברתי", אליה הצטרפתי לאחרונה כמתנדב (האתר די מזעזע, אבל יוקם חדש בקרוב). התו מעניק "הכשר" חברתי לבתי קפה ומסעדות ששומרים על זכויות עובדים וגם נגישים לנכים, ויש כבר רשימה נאה של מקומות בתל אביב-יפו שמציגים את התו בגאווה.

7. אני חושש שהעיסוק בבבחירות העירוניות באינטרנט ובייחוד תחזוק אתר "בוחרים בתל אביב יפו" גרם לי למנת יתר של כתיבת תוכן באינטרנט. די קשה לי לחזור לזה בקצב ובחדווה שהיו לי לפני הבחירות. אולי זה עניין של זמן. נראה…

ואת מי נזמין להצטרף? את Soap Box של יובל א., פורטפוליו של יובל ס., Touching is not Permitted של אביעד, תרבות ניכור שיעמום ויאוש של עידו, ודברים קטנים של שרון. תהנו…

לקח בערך ארבעה חודשים אבל התמונה שחיכיתי לה ממלבורן סוף סוף הגיעה! "הגיעה" - אפשר לחשוב שמישהו ששלח אותה באיזו אונייה. הניסוח המדוייק יותר יהיה, סוף סוף שלחו לי בדואל את התמונה שאני מחכה לה ארבעה חודשים.

הכל התחיל מביקור תמים ב-National Gallery of Victoria, אולי המוזיאון החשוב ביותר במלבורן, והמשיך בהופעתי בפרסומת בעיתון לקראת תערוכת ה-Guggenheim במוזיאון. אלו היו הימים האחרונים שלנו במלבורן (אוווו…..). הספקנו בערך לראות אותי בעיתון, להנות מהתערוכה, ולטוס לחודש בתאילנד (צריך גם לנוח בין שנת השבתון לחזרה לארץ, לא?)

בערך שבועיים אחרי שנסענו קיבלתי מייל ממיק, חבר ממלבורן, שסיפר שהסתובב עם פול ב-Fitzroy, שכונה שינקינאית משהו במלבורן. "תוך כדי הליכה", הוא המשיך, "דרכתי על איזו גלויה. הרמתי אותה ואמרתי לפול, תראה הבחור בתמונה די דומה לערן, ופול השיב, זה לא דומה, זה ערן! כך שכרגע אתה מתגלגל ברחובות העיר ודורכים עליך." אחרי בירור מלא הסתבר שחלק מהקמפיין הפרסומי היה גלויות שמפיצים בבתי קפה. רביעיית תמונות, מחוברות זו לזו, שאני אחת מהדמויות שמופיעות בהן.

שבוע לאחר מכן, קיבלתי אימייל מברניס, קרובת המשפחה שלי במלבורן. מסתבר שאיימי, בתה, ראתה תמונה שלי מופיעה על חשמלית ברחוב. זה כבר מוטט אותי סופית. התמונה שלי מסתובבת חופשית בכל רחבי מלבורן. אני והצעיף שלי מיני-סלבז. הבנזוג כבר תכנן לי וידאו "סקס בעיר הגדולה", צועד ברחוב, רואה את התמונה על החשמלית וחוטף שפריץ. אלו 15 דקות התהילה שלי ואני לא שם! אני נשבע שבדקתי את מחירי כרטיסים חזרה למלבורן בכל אתר טיסות אפשרי. אבל בסוף ויתרתי…

והשבוע סוף סוף, קווין, חבר יקר, שלח את התמונה הזו, שצילם בסלולרי שלו (הוא תמיד היה החבר החביב עלי). אני אישית חושד שהיו גם חשמליות חדשות יותר עם פוסטר ע-נ-ק רק שלי, אבל זו כנראה תשאר תעלומה לא פתורה…

טוב, אחרי שכתבנו לענייני יין סיכם את שנת היין שלנו במלבורן, כתבנו לענייני אוכל (מוזר, גם לו קוראים עופר) יסכם את השנה הקולינרית שלנו:

אולי נתחיל בזה שנראה לי שאכלנו טוב. זאת לא ממש חכמה גדולה, כי גם בארץ אנחנו אוכלים לא רע, אבל בכל זאת היו כמה שינויים:

• היה לנו יותר זמן. אני עבדתי פחות קשה מאשר בארץ, היו ימים שנשארתי בבית, וגם כשהלכתי לעבודה, חזרתי מוקדם יותר ועייף פחות. זה אפשר לי להקדיש הרבה יותר זמן לבישול, ואני מניח שכל מי שעקב אחר הבלוג שם לב לזה… לערן, כמובן, היה אפילו יותר זמן, והוא גילה כישרונות חבויים רבים בתחום הבישול (ובעיקר האפייה).
• גיליתי מחדש את הבישול האסייתי. הקירבה (היחסית, כמובן) של אוסטרליה למזרח הרחוק (הקרוב מהצד שלהם), וריבוי המהגרים האסייתים במלבורן, גרמו לכך שיש כאן שפע של חומרי גלם מסין, תאילנד, ויטנאם, הודו וכל מדינה אסייתית אחרת שתוכלו לחשוב עליה. גיליתי כמה מכולות אסייתיות ודוכנים נפלאים בשוק, והכנסתי לשימוש כמעט יומיומי מוצרים כמו בוק צ'וי, בזיליקום תאילנדי, מנטה ויטנאמית, עליי קפיר ליים טריים, ועוד אחרים אקזוטים יותר ופחות. הווק שערן קנה לי ליום ההולדת באוקטובר הפך לכלי השימושי ביותר במטבח, וההקפצה - לטכניקת הבישול הפופולרית והאהובה ביותר.
• הקירבה לשוק של פאראן הפכה את הביקור בשוק לחוויה שבועית נפלאה. האם יש סיכוי שכשנחזור נגור במרחק הליכה משוק הכרמל? הלוואי…

Prahran Market

כל זה מתייחס בעצם רק לבישול בבית. מי שמכיר אותנו בטח יודע שלא הסתפקנו בזה. שני ספרים שמוציא העיתון המלבורני The Age הפכו לחברינו הטובים ביותר: The Good Food Guide – מדריך המסעדות הטובות של מלבורן, וה-Cheap Eats – המדריך למסעדות ובתי-קפה זולים וטובים. חרשנו את מלבורן בעקבותיהם, ונהנינו מארוחות מצויינות וממאות ספלי קפה מוצלחים (ברובם). אז רק כמה שמות, כמו שמאוד מתאים לומר במקרה זה – על קצה המזלג:

מסעדות
Three, One, Two – שה-Good Food Guide העניק לה את התואר "המסעדה החדשה הטובה ביותר", ושבה חגגנו את יום הולדתי בארוחת טעימות מצויינת.
Cicciolina – מסעדה נהדרת ב-St Kilda, שלא מקבלת הזמנות, אבל שווה להמתין בבר הנחמד שלה…
Hako ו-Yu-u – שתי יפניות מיוחדות. אחת קטנה וגלויה והשניה מרווחת, אך חבויה מאחורי דלת סודית.
Sweet Basil – התאילנדית השכונתית שלנו.
Basque Tapas Bar – טאפסים טעימים, במיוחד שוט הגספאצ'ו, ואווירה נחמדה (וגם ליד הבית).
Morrocan Soup Bar – מקום עם אוכל מרוקאי מצויין ובו גם הדבר הכי קרוב לחומוס טעים שאכלנו כאן.
Gasworks Café – עוד מקום עם אוכל ים-תיכוני ואווירה כיפית.
Soulmama – מסעדה צמחונית עם אוכל טעים ושיטת הגשה מעניינת.
Lentil As Anything – גם אוכל צמחוני לא רע, אבל – בעיקר – מקום עם אג'נדה חברתית, בו אתה משלם כמה שאתה רוצה (וכמה שאתה יכול).

On the Corner Cafe

בתי-קפה
Piccolo – האחד והיחיד. בית הקפה "שלנו", בו ישבנו, קראנו עיתון, פטפטנו עם הבעלים והעובדים, ושתינו קפה נפלא כמעט כל בוקר. שם ערכנו את מסיבת הפרידה שלנו מהחברים במלבורן, התמונה של ערן מהפרסומת לתערוכה תלויה שם עכשיו על הקיר…
On the Corner – הקפה השני שלנו. אם לא מצאתם אותנו בפיקולו, כנראה אנחנו שם. קפה טוב, צוות עובדים חמוד, ושמש נהדרת בשולחנות על המדרכה (בימים שיש שמש…).
Amici Bakery Cafe – אם רצינו לא רק לשתות אלא גם לאכול משהו קטן, הלכנו לאמיצ'י, שהוא גם מאפייה, וקראוסון השקדים המעולה שלו יעמוד בכבוד בתחרויות עם בתי מאפה בפריז.
Ice Café Bar – עדיין בשכונה. בית קפה הומואי, שממוקם בחוכמה מול מכון הכושר ובקרבת כמה מהמועדונים הפופולריים בעיר. כנראה שבליינים רציניים מגיעים ביום ראשון בבוקר ישירות מהמועדון לבראנצ'…
St. Ali – אם יש קפה שיכול להתחרות בקפה של פיקולו – זה כאן. הם קולים בעצמם את הקפה, ומקום קולי באופן כללי…
Icoco Café – גם קפה מעולה וגם מקום סביבתי-אורגני-ידידותי לעולם…
Wall Two 80 – בית קפה צדדי ב-Balaclava עם מושבים הדבוקים לקיר החיצוני שלו.
Pushka - בית קפה קטנטן החבוי בסמטה צרה בין פחי אשפה לא יכול להיות גרוע, נכון?
Babka - בית קפה מאפיה ב-Fitzroy, שווה במיוחד בגלל העוגות (טארט-טאטן מצוין!)

St Ali Cafe

זהו. חוזרים הביתה. לאבו-חסן, לאורנה ואלה, לג'וז ולוז… היה כיף במלבורן, אבל בהחלט יש לאן לחזור!

בשבוע האחרון הזדרזנו והספקנו להגיע לשתי תערוכות מיוחדות שנפתחו בעיר. הגדולה יותר היא תערוכת הגוגנהיים, שעם פרסום כמו שלה, באמת חייבים ללכת. התערוכה כללה מבחר מרשים של יצירות אמנות מודרניות מ-1940 ועד ימינו: ציור, צילום, אמנות פלסטית, וידאו וכל מיני דברים בין לבין, שהגיעו ממספר מוזיאוני הגוגנהיים ברחבי העולם.

מזל שהבאתי איתי את המדריך הפוסט-מודרני שלי לאמנות מודרנית, הידוע גם בכינויו "הבנזוג", שיעשה לי סדר בשלל האמנים, הזרמים והשמות שהתערוכה התהדרה בהם: החל מרות'קו וג'אקומטי, דרך ליכטנשטיין, וורהול, וקונס ועד מייפלת'ורפ ושרמן. כמובן שהוצגו עוד עשרות אמנים אחרים, ובינהם אפילו אגם.

כמו תמיד, לא הכל ברור, וחלק תמיד נראה ברגע הראשון כמו: "מה? זו אמנות?!?", אבל כבר מזמן הפסקתי לצפות להבין כל דבר. זו אמנות, וזה צריך קודם כל לעניין, לרגש, לזעזע, לקרב, לדחות, ורק אחר כך אולי להסביר את עצמו. העושר והמגוון שתארו את השוני האמנותי לאורך השנים הבטיחו שעל כל מוצג פחות מעניין, היו לפחות שניים מעניינים במיוחד. כך שמבחינתי, התערוכה הייתה מוצלחת ביותר.

Lips by Jeff Koons

התערוכה השנייה הייתה של Pixar, החברה שהביאה לעולם את: Toy Story, Bug Life, Finding Nemo, Monsters Inc, The Incredibles ועוד. תערוכה מדהימה על אחורי הקלעים של האנימציה התלת-מימדית. נראה שהדבר שהיה הכי חשוב ל-Pixar להבהיר הוא שהמחשב הוא רק כלי (כמו עיפרון), והרבה לפני שהם משתמשים במחשב, עוברים שבועות של ציורים, תכנונים, בניית מודלים פיזיים, כתיבת סיפור ועוד דברים רבים! לי אישית זה נשמע כמו: "אוי, אוי, אוי, כולם חושבים שאנחנו לא עושים שום דבר חוץ מללחוץ על כמה כפתורים במחשב, ובום יוצא סרט. בעצם אנחנו עובדים נורא נורא קשה! למה אף אחד לא מאמין לנו???"

האמת היא שזה היה ממש מגניב. חוץ מכל מיני סקיצות של דמויות ועולמות, הסברים ודוגמאות על בניית העולמות ושימוש בצבעים ותאורה, אפשר לצפות בכל מיני סרטונים קצרים בהם אנשי Pixar מספרים על תהליך העבודה שלהם. לדוגמה, האם ידעתם שבמקור סאליבן, המפלצת הגדולה והכחולה ב-Monsters Inc היתה אמורה להתהלך על רגליים מרובות ולהרכיב משקפיים??? ועד כמה מסובך (עד כמעט בלתי אפשרי) היה לכתוב את התוכנה שתדמה התנהגות טבעית של שיער ארוך עבור וילוט ב-The Incredibles?

עוד היו כל מיני טיזרים קטנים ומפתים לסרט החדש ראטטוי, שיצא בהמשך השנה ונראה מבטיח ביותר! אותו כנראה שנראה כבר בארץ.

כתבנו המיוחד לענייני יין, עופר (הידוע כאן בכינויו "הבנזוג") נדרש לערוך את סיכום היין של השנה שלנו כאן:

אוסטרליה היא אחד המקומות הטובים ביותר שיכולתי לבלות בהם מבחינת יין. אני חושב שיינות אוסטרליים מצטיינים במיוחד בתחום המחירים הבינוני (לפחות בזנים מסויימים). היינות ששתינו כאן היו בדר"כ בטווח של 15-30 דולר אוסטרלי בחנות (50-100 שקל), וכמעט כולם היו שווים כל דולר. בנוסף, הקירבה של אוסטרליה לניו-זילנד והטיול שערכנו שם אפשרו לי גם להנות מהיינות הלבנים שאני הכי אוהב (חוץ מ-Chablis) – סוביניון בלאן ניו-זילנדיים.

מאחר שערכתי רישום מדוקדק של כל היינות שקנינו, הסתבר לי עכשיו שבעשרה החודשים האחרונים שתינו יותר מ-50 בקבוקים (!!!), וזה רק בבית (לא כולל יינות ששתינו במסעדות). נכון שההתרשמות שלי מהיין האוסטרלי והניו-זילנדי קצת מוטה, כי שתיתי בעיקר זנים שאני אוהב במיוחד: מאוסטרליה - בעיקר פינו-נואר ושיראז, ומניו-זילנד - בעיקר סוביניון בלאן ופינו-נואר. מצד שני, אלו גם הזנים ששתי המדינות מצטיינות בהן (בעצם, גם קברנה סוביניון באוסטרליה).

אוסף היין שהברחנו מניו-זילנד בלי שהמכס האוסטרלי עלה עלינו

אז לא נותר לנו אלא לעבור לחלוקת פרסי היין של עופר, בקטגוריות השונות:

פינו-נואר אוסטרלי
מקום שלישי: Paringa Estate Peninsula Pinot Noir 2005
מקום שני: De Bortoli Yarra Valley Estate Grown Pinot Noir 2004
מקום ראשון: Dalrymple Vineyards Special Bin Pinot Noir 2004
במקום הראשון ניצב יין שקנינו ביקב קטן בטזמניה מקשישה חביבה המנהלת את המקום עם בעלה. בקבוק אחד שתינו כבר בטזמניה, והוא היה פשוט מעולה (הוא ליווה שוק טלה). את הבקבוק השני שתינו השבוע, וגם הוא היה נהדר, אם כי השאריות ששתינו למחרת אכזבו. במקום השני והשלישי דוגמאות נפלאות ליינות משני אזורי יין נוספים באוסטרליה בהם עושים פינו מצויין: עמק היארה ומורנינגטון פנינסולה - שניהם במרחק יריקה (של יין אחרי טעימה) ממלבורן.

שיראז אוסטרלי (ובלנדים מבוססי שיראז)
מקום שני: Vasse Felix Margaret River Shiraz 2002
מקום ראשון: Mollydooker Two Left Feet 2005
צוות השופטים החליט לא לחלק פרס שלישי בשל אי יכולת להפריד בין מועמדים רבים באותה רמה. במקום השני ניצבת דוגמא טובה לשיראז מדרום אוסטרליה (Margaret River). למקום הראשון, למרות שמדובר בבלנד (שכולל גם קברנה ומרלו), הגיע יין מיקב "שערורייתי" – זוג (אשה ובעל) שהכין יינות במקומות אחרים, החליט לפתוח יקב משלו – וכבר בשנה הראשונה קיבל יין שלו את הציון 99 מכהן היין האמריקאי רוברט פרקר ג'וניור. הזוג (שניהם שמאליים, אגב, ומכאן השם) מכין יינות סמיכים, מרוכזים ועסיסיים (תיאורים שלא שומעים הרבה בקשר ליין, נכון?), עם אחוזי אלכוהול מעוררי פלצות יחסית ליינות אחרים – אבל עדיין מצליח לייצר יינות מאוזנים ומפתים. קשה לשתות את היינות האלו מבלי להגיד "וואו"…

פינו-נואר ניו-זילנדי
מקום שלישי: Villa Maria Marlborough Cellar Selection Pinot Noir 2005
מקום שני: Rockburn Central Otago Pinot Noir 2003
מקום ראשון: Isabel Marlborough Pinot Noir 2002
כל היינות האלה נקנו ביקבים בהם ביקרנו בניו-זילנד. כאן צריך אולי להודות בהטיה מסויימת בתוצאות: הצופה חד העין יבחין אולי במתאם בין שנת הייצור לדרוג… מה לעשות, פינו-נוארים צריכים כמה שנים כדי להפוך ליותר מורכבים ומעניינים…

סוביניון-בלאן ניו-זילנדי
מקום שלישי: Cloudy Bay Marlborough Sauvignon Blanc 2006
מקום שני: Villa Maria Marlborough Private Bin Sauvignon Blanc 2006
מקום ראשון: Saint Clair Marlborough Wairau Reserve Sauvignon Blanc 2006
באופן מפתיע, אולי, למי שלא יוצא לו לשתות הרבה סובניון בלאנים ניו-זלינדים, קלאודי ביי לא ניצב במקום הראשון. שתינו אמנם 4 בקבוקים שלו השנה והוא היה נהדר, אבל יש היום סוביניון-בלאנים ניו-זילנדיים לא פחות טובים, ולטעמי, הרזרבד של סיינט קלייר אפילו טוב יותר. קשה להתחיל לתאר את מגוון הריחות הטרופיים שיש לו, החמיצות מאוזנת בדיוק במידה, וההנאה מושלמת. שתינו בקבוק אחד, והשני מחכה, וכנראה יפתח מחר לסיום…

זהו. לצערי, שום דבר מכל אלה לא יגיע איתנו לארץ… נחזור לשתות דלתון ואמפורה שאנחנו אוהבים, נתעלם מהיינות האוסטרלים הנחותים המיובאים לארץ, ונמשיך להתגעגע…

On Saturday night we invited more or less everybody we know in Melbourne to come and have farewell drinks with us at Piccolo. "Everybody we know" included basically anyone we ever said "hello" to. But eventually only the closer friends came along: Brad and his gang: Mark, Greg, Richard and Daniel, Mic’s gang: Paul R., Paul O. and Andrew (too bad Mic himself is traveling in Europe), Darren, Idan, Kevyn and Jono, and Amie and Anna (who work with Ofer).

Piccolo was the best place to have the drinks. Although we usually enjoy it as a cafe, it worked beautifully as a bar. Everybody commented about the good atmosphere it has, about the cool music played by Sam and Mannie and were very pleased with the hunky barman Joel.

Ofer, Eran, Richard, Daniel, Mark and Greg (already passed out on the table?!?)

Brad and Sam

Obviously, we couldn't come empty handed to our own farewell, so we decided to make some nibblies. The fact that we didn't really know how many people would show up, and that we are Jewish-Polish boys, made us make more than enough to go around. Ofer baked small rolls with either walnuts or olives, and prepared his famous red wine cooked dates filled with fried onions, walnuts and smoked beef. I baked some more turkish-delight cookies, and cut the chocolate cake I made into small pieces.

We also prepared the colorful "Ofer & Eran Farewell Quiz" with funny questions about our lives in Melbourne. Friends, who paid attention to our never-ending stories through out the year, knew most of the answers. Others enjoyed guessing usually successfully.

Anna, Amie and Darren (rolls, dates and cookies too)

Paul, Idan, Darren, Jono and Kevyn

Leading the way in drinks were Brad and his friends, who were very cheerful and funny. They took a hold of the camera, and were responsible for a lot of extreme-close-up pictures we found out later on. Everyone drank, chatted, ate and had a good time (at least that’s what they told me). I have to admit I was a bit disappointed that no one dragged himself on the floor, not letting go of my leg while screaming: Don't leave us!!!!

After a while we took off to the Greyhound and danced the night away. All in all, it was a great night to say goodbye to good friends, who made our stay in Melbourne as special and fun as it could possibly be.

Thanks guys!

Ofer, Paul and Andrew

Eran (a bit surprised) and Mannie

Joel and Richard

More pictures from that night