ארכיון פוסטים מהחודש "ספטמבר, 2006"

המראה שממול

יום שבת, 30 בספטמבר, 2006

אחד הפיצ'רים של הדירה הוא מראות בכל מקום! יש מראה קטנה בכניסה. יש מראה על כ-ל
ה-א-רו-ן הכפול בחדר השינה. יש מראה על כ-ל ה-א-ר-ו-ן בחדר השינה הנוסף ויש מראה בחדר האמבטיה.
מראה בחדר האמבטיה נשמע כמו דבר רגיל ונורמלי. אבל(!) לא כך הדבר. מדובר במראה לאורך כל הקיר כולל מעל לשירותים עצמם.

עצמו עיניים, נסו לדמיין שאתם גברים (לחלקכם זה לא אמור להיות קשה) ושאתם משתינים בעמידה. עכשיו דמיינו מראה ב-ד-י-ו-ק מולכם. למי מביננו שהם בעלי דמיון קצת מוגבל (בטח רק גברים), קלטה עדשת המצלמה המותקנת בדירה, בחור מקרי שעבר באיזור והחליט לבקר בשירותים שלי.  

 בחור מקרי

עכשיו זה יותר ברור מה ישתקף במראה בכל פעם שמשתינים?

לדעתי, יש גבול למודעות העצמית שבן אדם זקוק לה בשירותים. מי שעיצב את הבית הזה היתה כנראה אישה שלא מחוברת לצד הגברי שלה. כמה לא קווירי! אני עובר להשתין בישיבה עד להודעה חדשה.

חדשות היהודים

יום שישי, 29 בספטמבר, 2006

מסתבר שלקהילה היהודית באוסטרליה  יש עיתון שבועי שנקרא: Jewish News

יש לו גם גרסה מודפסת וגם מקוונת.

אני הייתי מפטר את מחלקת השיווק, ומחליף את השם ל-Jews News
נשמע הרבה יותר טוב! ככה זה יהודים, יודעים לעשות כסף, לא ססמאות. אף פעם לא היינו משהו בססמאות.
עופר כבר הציע את הכותרת הראשונה של העיתון המחודש: The Shteytel is on fire!

קרקורי קירות

יום חמישי, 28 בספטמבר, 2006

בוקר. הלילה ישנתי טוב יותר. האמת היא שהלילה הראשון בדירה החדשה היה קצת קשה. הלכתי לישון די מאוחר (אחת וחצי…) ושכבר כמעט נרדמתי התחילו "הרעשים". רעשי בית כאלה שיש בכל מקום, אבל לכל בית יש את הרעשים המיוחדים שלו. לדוגמה, ברמת אביב היו את רעשי השכנים שצרחו זה על זה. אבל גם סתם צפצופים, קרקורים, שקשוקים, תקתוקים ודיבורי קירות. וכשאתה לא רגיל לגור בשתי קומות, אז כל רחש חדש נשמע כמו פורץ בקומה שבה אתה לא נמצא. 

התהפכתי שמאלה, התהפכתי ימינה, התהפכתי צפונה ונגבה, ימה וקדמה. גורנישט. להרדם לא הצלחתי. עברתי לחדר השני וקראתי בערך שעה… כשהתעוררתי ב-06:30 ודידיתי חזרה למיטה שלנו, גיליתי שהחדר (שפונה מזרחה) מוצף אור וגם קצת חם. שוב לא הצלחתי להרדם. חזרתי לחדר הנוסף וישנתי עד שעופר העיר אותי.

כאמור, אמש כבר היה פשוט יותר. גם מִתרגלים לכל דבר (ועופר גם הבטיח שבסוף הכל מסתדר), גם תלינו סדינים שחורים על החלונות (לפחות עד שנתקין וילונות), וגם מצוידים באטמי אוזניים ומסיכה לעיניים (על כל צרה שלא תבוא), ישנו שנת ישרים.   

פתיחת דלתות 20:00

יום חמישי, 28 בספטמבר, 2006

להקה מהצד של עופר אתמול הלכנו להופעה של להקת הארד-פיי (להקה מהצד של עופר). סביר להניח שרוב האנשים לא מכירים אותם, למרות שהם מאוד מצליחים בבריטניה. גם אני עשיתי לעופר פרצוף של "אה?!" כשהוא סיפר לי עליהם. נדמה לי שהוא קרא עליהם המלצה של גל אוחובסקי, שבדרך כלל משחק אותה בעניני מוזיקה (לא כולל כוכבים נולדים ומשפחותיהם). 
הארד-פיי מזכירים קצת (מתכתבים עם?) קולד-פּליי ובגלל זה כנראה נהנתי יותר מהאלבום שלהם מאשר מההופעה. היא הייתה אמנם טובה מאוד, סחפה והלהיבה, אבל כמו שקורה בהרבה בהופעות (נדמה לי), הגיטרות החשמליות משכו יותר לכיוון הרוקי, לעומת קצת יותר מלודיות שיש באלבום. אבל הבנזוג נהנה מאוד מאוד (וגם זה חשוב בחיים) ואני מניח שהוא כבר יגיד משהו בנושא.

אבל בכלל לא על זה רציתי לספר!

על הכרטיסים להופעה היה רשום: פתיחת דלתות 20:00. טוב. בתור בוגרי הג'ה פן בארץ (איפה קרן?) היינו מגיעים לשם שעה וחצי אחרי השעה הנקובה. אבל מי יודע מה קורה כאן? ואנחנו גם לא מכירים את מקום ההופעה. בישיבה? בעמידה? אז הגענו בשמונה. בחוץ השתרך תור קטן של ממתינים. תור תור. אמיתי. בטור. ברוחב שני אנשים, לא יותר! כשנכנסו ראינו שלט: להקת חימום 21:15-22:00, הארד-פיי 22:30 (מה שנקרא, גילוי נאות). המקום הוא בעצם מועדון גדול שיש בו גם הופעות, ועכשיו אנחנו תקועים בו לעוד שעה עד שמשהו יתחיל. ומה כל האוסטרלים עושים עד 21:15 (ובעצם בכל שעה אחרת גם)? שותים בירות כמובן, והרבה!

אבל מה? ב-21:15 פונקט על השעון התחילה הופעת החימום, וב-22:30 על הדקה התחילה ההופעה. בחיים לא ראיתי דבר כזה. זה דווקא נראה לי סידור מצוין. קרן, צלצלי לג'ה פן, דברי איתם. תודה.         

 

 

 

הדירה החדשה!!!

יום רביעי, 27 בספטמבר, 2006

הניסיון הראשון (של ערן) לצלם את הכניסה לדירה החדשה נכשל כשלון חרוץ. מסתבר שאם מטים את המצלמה ב-90 מעלות, אז אחר כך כשצופים בסרט, צריך להטות גם את הראש ב-90 מעלות. טוב, מה אני יכול לעשות? חשבתי שעופר קנה מצלמה יותר חכמה ממני! כנראה שלא. לפי הסרט הזה נראה שאנחנו גרים בדירה של אֶשֶר, ועל כן הוא נותר על רצפת חדר העריכה. במקומו נציג סרטון חדש שהפעם צולם תחת עינו הקפדנית של עופר: 

 

עופר מבקש את רשות הדיבור, ולאור המאורע המיוחד (ומלפנים משורת הדין) הסכמתי להעניק לו במה חופשית (שתצונזר אחר כך לפי הצורך). עופר, בבקשה:     

כחח, כחח…  חדות העין שבינכן בוודאי הבחינו בזמן הצפייה בסרט בהעדרו הבולט של הקיטצ'ן-אייד מהמטבח. אל דאגה! פיציתי את עצמי היום בביקור קצר בן שעה וחצי בשוק של פאראן (מרחק 5 דקות הליכה מהבית). שם טבלתי בעושר של פירות, ירקות, בשר, פירות ים (טריים!!!) וביקרתי בחנות מופלאה שדומה לספייסֶס  (אבל גדולה פי 3). הייתי חוזר לשם גם מחר, לו רק השוק היה פתוח בימי רביעי. אך אל דאגה, אם לא מחר, אז מחרתיים. כמובן שבדרך חזרה הביתה עברתי בחנות היין הענקית הסמוכה לביתנו, והצטיידתי בבקבוק פינו נואר 2004 מאזור גילונג (זה באוסטרליה) אשר מוכר היין החתיך הבטיח שיש בו:
 
Layers and layers of flavors

תודה, עופר. זה היה קצת יותר ארוך ממה שחשבתי שהוא יגיד. אבל מכיוון שזה די ממצה את החיים שלו מהיום והלאה, קשה לי להאמין שאצטרך לתת לו שוב פתחון פה. אז זה די בסדר.

מה, עופר? האוכל מוכן? אוי, אני צריך ללכת. היום אוכלים סטייקים לבנים ברוטב שזיפים ומישמישים, תפוחי אדמה אפויים בצ'ילי וגם סלט. ושותים פינו נואר 2004 מאיזה חתיך. חיים קשים…

לחיים!

משפחתי וחיות אחרות

יום שני, 25 בספטמבר, 2006

לקראת המעבר המרגש לדירה החדשה, הגיע הזמן לומר כמה מילים טובות לזכותם של המארחים שלנו, הלו הם משפחות שטוּב. טוב, בשבילי הם שטוּב, כי זה שם המשפחה של דודתי נחמה ודודי שמעון ז"ל. אבל כמובן שפה מבטאים את זה אחרת: סטַאבּ. טוב, השם לא ממש משנה. מה שמשנה הוא שלמרות שהאנשים האלה פגשו אותי פעם בודדת לפני 3 או 4 שנים, והקשר ביננו קצת עקיף: בן דוד של בן דוד מהצד השני (כמה צדדים יש במשפחה?), הם יותר משמחו לארח אותי. תכונה יהודית? ישראלית? אוסטרלית?

מדובר בברניס ומני (קיצור של מנחם), זוג בן 55 לערך, שלפי תמונות ישנות ובעיקר לפי התספורות בתמונות האלה היו קצת היפים ועל פי כמה סיפורים גם קצת פוזזים. משהו כמו, יום אחרי שביתם הגדולה נולדה ויצאה מבית החולים, הם יצאו לאכול במסעדה. הם הניחו את הילדה מתחת לשולחן, ואחרי שסיימו את הארוחה, פשוט יצאו. רק אחרי דקותיים נזכרו שיש עוד מישהי שהם היו אומרים לקחת איתם…

אבל מאז הם גדלו וגידלו 3 ילדים בסה"כ והם ממש כייפים ויחסית קלילים. את ברניס כייף לשמוע עד כמה הייתה מעדיפה להשאר בבית ולראות את הסרט Ghost במקום ללכת לעוד(!) ארוחת חג משפחתית. ועם מני יצאנו אתמול להופעה באיזה באר שהוא הולך אליו באופן די קבוע.

בדרך לעוד(!) ארוחת חג

 עוד מסתובבת בין הרגליים דיירת חשובה נוספת: טייגר-לילי. רשמית היא הכלבה של קים, הבת הצעירה (בת 24), אחרי שנים שברניס לא הרשתה אף חיה בבית (כל מי שמכיר את הבדיחה הקבועה שאני מספר על אבא שלי והכלב שהוא רצה, מוזמן להזכר בה עכשיו במקום שאחזור עליה בפעם המליון). טייגר לילי היא יצור קטן וקופצני שנדבק אליך ברגע שאתה מתקרב אליה. אני חייב להודות שלמרות שבדרך כלל אני שומר על דיסטנס עם כלבים, קשה לגור במחיצתה כבר כמעט שבועיים ולא להתאהב בה (אבל רק קצת!).

מעדיפה ללקק לי את הרגל במקום להצטלם  עומדת יפה רק בגלל שאני קומה מעליה

אני מקווה ומניח שגם אחרי שנעבור, נשמור על קשר ונפגש. כמו שאמר אמיר גוטפרוינד: "משפחה, זה משהו שאתה צריך. אתה צריך מישהו לעשות איתו את החגים, אתה צריך מי שיתקשר לברך אותך, אתה צריך את הדודים האלה מנתניה שאתה לא מדבר איתם. משפחה - צריך את זה".


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏