עלילות נויפלד בעיר זרה

כאמור, הסיבה "הרשמית" שבגללה נסענו לסידני, היתה חתונה של חבר. מדובר בדודו, ישראלי שפגשתי לפני 4 שנים בסידני. אוסטרליה לא מאפשרת נישואין של גייז, למרות שהיא כן נותנת זכויות מסוימות לבני זוג. אבל בזכות הדרכון הבריטי של בן הזוג של דודו, אנדרו, הם ערכו טקס איחוד אזרחי בקונסוליה הבריטית. למרות שמדובר במעמד שונה מאשר נישואין, זוגות "אחודים-אזרחית" בבריטניה זכאים לכל הזכויות של זוג נשוי (מה שאומר שכל העסק מאוד לא קווירי, ויש לי מה להגיד גם בעד וגם נגד נישואין של גייז ונישואין בכלל, אבל זה כבר עניין אחר).

בטקס הרשמי בקונסוליה נכחו רק משפחה וחברים קרובים. כל השאר (ואנחנו בינהם) הוזמנו לקבלת פנים חצי-רשמית שנערכה בביתן גדול בגנים הבוטנים של סידני. למזלם, מזג האוויר החמים של אותו אחרי הצהריים אפשר לאנשים להתמנגל (מלשון מינגלינג, לא מנגל) גם על הדשא. השמפניה נמזגה שם בכמויות מסחריות (והיתה טעימה מאוד, אפילו הכוס השישית!), ומלצרים חמודים הסתובבו עם מגשי נגיסים טעימים (כן, כן, נגיסים). וזהו. מי צריך יותר? לא היו עמדות אוכל, לא היה די-ג'י, סתם מוזיקת רקע שדודו סידר, ולא להאמין - אפילו לא היתה מצגת פאור-פוינט או סרטון מתוחכם כזה או אחר.

כן היו נאומים. אבל גם קצת שונים מהרגיל (לפחות בארץ), ומכיוון שרוב הקהל לא נכח בטקס, הם הפכו לחלק המרגש יותר בחתונה. נאמו אחות של דודו, חבר של דודו וחברה של אנדרו. ולבסוף דודו ואנדרו בעצמם אבל כל אחד בנפרד. המעניין היה שמעבר לעובדה שהם דיברו, שזה כבר לא תמיד משהו שקורה בארץ, הם דיברו יותר אל הקהל ופחות זה אל זה. הנה שני קטעים מהנאומים השונים שלהם:

אתה גדל, ואתה בשנות העשרים שלך, ויש לך כל מיני בעיות. אתה הולך לטיפול פסיכולוגי במשך שנתיים, שבסופו הנושאים לא נפתרים, אלא בשאיפה הם כבר לא בעיות. ואז אתה פוגש מישהו שמקבל אותך באמת כפי שאתה, וזה דבר נהדר.

אתה עובר כל מיני תקופות בחיים. לפני עשר שנים, היתה לי תקופה מאוד קשה. ממש שנאתי את עצמי ואת החיים שלי. אבל בעזרת חברים טובים, ועם הזמן שעובר, אתה מתבגר ומרגיש טוב יותר עם עצמך.

זה לא ממש תוכן שאתה מצפה לשמוע בחתונה, אבל זה מה שהפך אותה מעוד אירוע סטנדרטי, למפגש יותר אישי ואינטימי עם שני אנשים שרוצים לחלוק איתך אירוע חשוב בחיים שלהם.

כל הנושא של נישואין של גייז מדהים אותי מבחינת התהליך העולמי שלו. אני מרגיש שאנחנו בעיצומו של שינוי תודעה עולמי, שמתבטא בעוד מדינה שמחוקקת ועוד מדינה שמכירה. בחלקן מדובר ממש בנישואין, בחלק אחר באיחוד-אזרחי. ממש לפני כמה ימים דרום אפריקה אשרה נישואין של גייז. בערים שונות בעולם (בינהן מלבורן) מאפשרים רישום של זוגות גייז שאין לו תוקף ברמת המדינה, אבל עשוי לעזור בעניינים כאלה ואחרים. וכמובן גם בישראל מדברים על זה.

זה מרתק אותי לצפות בתהליך ארוך טווח כזה שלוקח שנים, אבל בסופו של דבר הופך את הנושא להרבה יותר ברור מאליו ואפילו טריוויאלי. מי זוכר היום שהיה מותר לעשן בכל מקום? מי זוכר שפעם לא היתה זכות הצבעה לנשים? גם כל עניני איכות הסביבה והתחממות כדור הארץ הולכים ומקבלים יותר ויותר התייחסות מכל מיני מדינות שונות שגוררות בעקבותן גם מדינות אחרות. זה קצת מוזר להרגיש באמצע תהליך עולמי כזה. זה אפילו קצת מרגש. אולי יום אחד אוכל לספר לנכדיי: אתם יודעים, בתקופתי…

באופן מפתיע (אותי לפחות) עסקו היום כותרות העיתונים בבחירות שנערכו פה ביום שבת ולא במנצח של כוכב נולד. הבחור האירי, שנשוי לאוסטרלית ועדיין רק תושב קבע, אמנם ניצח, אבל נדחק לפחות לעמוד 6. הבחירות היו במדינת ויקטוריה, שבירתה היא מלבורן והיא אחת ממדינות הפדרציה האוסטרלית.

בחירות באוסטרליה מהרמה העירונית ועד הרמה הפדרלית הן חובה. ואם אתה לא מצביע - תקבל קנס. גם אם אתה בחו"ל, חולה, שכחת, פתק מאמא - זה לא מעניין את אף אחד. אתה יכול גם לשלוח את הצבעתך בדואר מראש ולחסוך את הבלגן של הקלפי. כשטיילתי באוסטרליה לפני כמה שנים, הייתי בסידני בזמן הבחירות של המדינה שלה (ניו-סאוות'-וויילס), ובתור חלטורה חילקתי עלונים של אחד המועמדים מחוץ לקלפי. שמתי לב שהאנשים שמצביעים לא מציגים תעודת זהות. ניסיתי לשאול מישהי לפשר הדבר:

Me: So you don't need to show your ID before voting?

Lady: No. We just state our name, and they cross it off the list.

Me: But couldn't someone vote instead of you?

Lady: (thinking for a second) Yeah… But why would someone do that?!?

כן… היא לא שמעה כנראה על מישהי ממלבורן שסיפרה לי שהצביעה פעם אחת בתור עצמה, ואז הלכה לקלפי אחרת בתור הבת שלה רק כדי למחוק את השם שלה מבלי להצביע. אולי הם לא כאלה תמימים האוסטרלים האלה.

בכל מקרה, הזוכה הגדול של הבחירות הוא סטיב בראקס, ראש מפלגת הלייבור (נגיד שזה כמו מפלגת העבודה) שנבחר לראשות הממשלה בפעם השלישית ברציפות. רק בגלל זה קטלגתי את הפוסט הזה תחת "בחיים לא יקרה בישראל". הוא הוגדר בתור "משעמם, אבל עושה את העבודה".

אבל מסתבר שיש כל מיני אנשים שמוטרדים קצת פחות מהמדיניות של בראקס ומתרכזים בנושאים קצת יותר חשובים, כמו: בראקס צולם בליל נצחון הבחירות שותה בירה. נו, עד כאן נשמע כמו אוסטרלי טיפוסי שמבין איך חוגגים. א-ב-ל הוא צולם שותה בירה מתוצרת ניו-סאות'-ווילס ולא מתוצרת ויקטוריה, שזו ממש בגידה במצביעים. אבל זה נעשה יותר גרוע!!! הוא שתה בירה לייט! בירה לייט!!! זה ראש ממשלה, זה? וכל זה פורסם והובלט בעיתון היומי החינמי של מלבורן (מקביל ל"ישראלי" בארץ) עם ציטוט של מבשל בירה מלבורני:

Why would you drink light beer? If you don't want to have a beer,  have a lemonade!

בירות ויקטוריאניות שגאות במדינה שלהן!

אח, אח, אח, למה לנו אין בעיות כאלה???

הכל התחיל ביום שישי לפני שבוע וחצי.

ארזנו הכל יום קודם כדי שיהיה לנו קל ופשוט בבוקר. טיסה פנים-אוסטרלית - מספיק להגיע שעה או אפילו חצי שעה לפני. לא שולחים מזוודות, מעלים הכל למטוס - פשוט וקל. בדקתי שעות, כיוונתי שעון, קמנו בערך ב-9, יצאנו ב-10, הגענו ב-11, הכל לפי התכנון!

הכל כדי להגיע לשדה התעופה ולראות על המסך: Flight Closed ! 

תהיתם פעם איך מרגיש עכבר היסטרי במבוך? אז אני יכול לספר לכם, כי ככה בדיוק אני הרגשתי כשקלטתי שהטיסה שלנו, שאני משום מה חשבתי שהיא ב-12, יצאה לדרכה כמתוכנן ב-11. הדרך מכאן ועד להתרוצץ היסטרי באולם הנוסעים היתה מ-א-ו-ד קצרה. מראות קורעי לב של חופשה מושלמת שנהרסה, חתונה שנפספס, האמון השביר של עופר בי שאבד בכל מה שקשור לתכנונים - כל זה עבר בראש הקטן, ההיסטרי והיפה שלי. מזל שהבנזוג הבין שאני משתגע מספיק בשביל שנינו (במיוחד בגלל שכל הענין באשמתי) ועמד יפה ובשקט בתור של דלפק חברת התעופה.

Me: We missed our 11 o'clock flight. Here are our reservations (handing her the printed tickets we had)

Airline Lady: Let me check… (opens our reservation in her computer)… OH… (with a bit of wonder) you got those non-refundable non-changable cheap internet tickets…

Me: Hmmm… yeah… (thinking: OH MY GOD!!!)

Airline Lady: Well, usually there is nothing you can do if you missed the flight, but this time I'll help you. You can get on the 12:30 flight for an extra 40$ (aust.) for the both of you.

Me: YES PLEASE!!! (thinking: I LOVE YOU and AUSTRALIA!!!)

ברור שלשער המטוס הגענו חצי שעה לפני הזמן, והיינו פחות או יותר בראש התור. כי את הטיסה הזו כבר לא רצינו לפספס. סידני מסתבר חיכתה לנו בסבלנות, וגם לחתונה הגענו בזמן. החופשה עדיין היתה נהדרת, ורק האמון, כן האמון, אבד לנצח… מצד שני, עכשיו אני פטור מתכנונים, סידורים ושאר פרוצדורות. גם משהו.

ברגעים אלו ממש, מתקיים הגמר הגדול של כוכב-נולד האוסטרלי. אחרי צפייה קצרה וחלקית במופע למטרות מחקריות בלבד (אני עדיין בבית מתאושש מהחופשה), אני חייב לומר שאני מעריך מחדש את "קשת" וערוץ 2. אין ספק שכוכב נולד בארץ הוא שיא של טוב טעם, עדינות ופרופורציה לעומת מה שהולך פה. "ניצנים" דרך אגב הוחלף ברחבה של בית האופרה בסידני, וההצבעה על שני הפינאליסטים (בחור אירי מסידני ובחורה מדארווין) נערכה במשך שבוע שלם!!!

ולמי שמתעצב על סיום העונה, החל משבוע הבא מראים פה את המבחנים של כוכב נולד האמריקאי. אולי אז אני אתחיל להעריך את מה שקורה פה…

אחרי 9 ימים מחוץ לבית (5 בסידני ו-4 בדרכים), אחרי נסיעה של יותר מ-1,200 ק"מ ואחרי אינספור חוויות (שצולמו, הוסרטו ונערכו כדי שתראינה כאילו נהננו מהן), אני שמח לבשר שהצלחנו לחזור בשלום לביתנו הקט במלבורן!

וככה בשביל הסיפתח ובגלל שבעצם אין לי כוח לכתוב פוסט ארוך כי רק חזרנו היום, הנה המנה הראשונה: סוף סוף סרטון אוסטרלי כמו שסרטון אוסטרלי צריך להיות!

אני חושב שבאמת הגיע הזמן שאצא קצת לחופש… הבלוג הזה מתיש!

אנחנו טסים הבוקר (שישי) לסידני לחתונה של חבר. הוא ובן זוגו (בעל דרכון בריטי) עורכים טקס בקונסוליה הבריטית, ואח"כ מסיבה! נבלה בנעימים בסידני עד יום רביעי ואז ניסע (כלומר אני אנהג ועופר יבדר אותי) במשך 3-4 ימים חזרה למלבורן לאורך החוף הדרום מערבי של אוסטרליה.

כל זה בא להסביר את נוכחותי הדלה בבלוג בשבוע הקרוב. יש סיכוי שאמצא אינטרנט בסידני ואקשקש קצת, תלוי כמה פיכח אני אצליח להיות…

שבוע מצוין לכולם!