עלילות נויפלד בעיר זרה

Only 3 days left in NZ! We are waiting for our "swimming with dolphins" tour. It is actually a grey rainy day… I hope the dolphins still run their "swimming with humans" tours even when it’s raining!

And while we are at it, here are some pictures of our recent days:

This is us just being silly (which is most of the time):

The beautiful Marlborough sounds, which we actually went down there and had a cold dip in the water:

And a small peek of the big event of the year:

Oh well, can't write in hebrew in this computer. Damn internet cafes.

What happend since the last update? SO MUCH!

We've been to:

• In the noturious Queenstown, Moshe bunjy jumped and I ate the famous Fergburger.
• Ofer took us wine tasting in Central Otago.
• We visited puzzling world in Wanaka, Ofer did a sky dive! And I hurt my ankle in the Rob Roy track.
• Our plans for a hike or scenic flight in the glaciers were cancelled since it was a very rainy day.
• We saw kiwis in the kiwi centre in Hokitika and also had an outdoor bath in the great hostel we stayed in.
• It was an amazing day kayaking in the Abel Tasman National Park

Of course, if you ask Moshe what we were doing, he would say we just ate a lot and all the time, but it is the first time he is travelling with Ofer’s cuisine… It does need to get used to…

And here is a classic NZ picture:

And here is a less classic one of us:

(I'm actually just holding the paddle in a funny way in the picture, not really paddling)

רק כמה עדכונים קצרים.

ניו זילנד! אחחח… כל כך ירוק, כל כך יפה. חבל קצת שאנחנו צריכים לרוץ ולכסות כל כך הרבה בשבועיים, אבל ככה זה שאתה לא יכול לקחת חופש ארוך יותר (-:

אגב, אחרי נופים, אגמים וציפורים, הדבר שרואים פה הכי הרבה זה ישראלים. זה מוגזם! באמת! מישהו נשאר בארץ?

והנה ממש טעימונת ממה שהספקנו. סיפורים, פרטים, רכילות ושאר ירקות, בקרוב:

החבורה העליזה בנאגט פוינט

מילפורד סאונד

באמת עבר כבר הרבה זמן מאז החופשה האחרונה שלנו (כאילו שאנחנו לא בחופש אחד ארוך כל השנה הזו), והפעם אנחנו נוסעים לשבועיים לניו זילנד! לי כבר יצא לטייל שם קצת יותר מחודשיים לפני 4 שנים, אבל הבנזוג הוא עדיין New Zealand Virgin, ועל כן, חוץ ממקומות חדשים, נגיע גם לקלאסים: קרייסצ'ורצ', קווינסטאון, מילפורד, קרחונים, אַבֶּל טזמן ועוד.

אבל חוץ מלהסביר למה לא אכתוב כל כך הרבה בשבועיים הבאים, רציתי להזכיר עוד נושא חשוב, שאולי חלק לא יודעים עליו.

ב-26.2 נציין, עופר ואני, 5 שנים ביחד. ולכבוד זה, אנחנו מתחתנים.

בדיוק לפני שנה, בחופשה ברומא, הציע לי עופר להתחתן איתו (למרות שציין שזה אקט מאוד לא קווירי, אבל כן רומנטי), ואני הסכמתי. לקח לנו כמה חודשים להבין מה זה בעצם אומר עבורנו. מה זו חתונה? האם אנחנו רוצים חתונה דומה ל"מקובל" אצל הסטרייטים? האם מוסד הנישואין הוא מדכא מטבעו? אולי, כמו הזוג הזה, שאנחנו מכירים, נטוס לקנדה ונתחתן שם באופן רשמי? האם הבן דוד השני של אבא מהצד של סבתא ייעלב אם לא נזמין אותו?

יצא לנו להיות בארץ בחתונה לסבית ששלבה אלמנטים מהחתונה "הרגילה" עם רעיונות חדשים. נערכה חופה על רקע הרי ירושלים, חברה ערכה את הטקס, שבע הברכות הרגילות התחלפו בשבעה שירים ואיחולים, והיו אוכל וריקודים (מאוד חשוב!). בנובמבר נסענו לסידני להשתתף בחתונה של חבר. הפעם היה מדובר רק בקבלת פנים עם הרבה שמפניה, אבל זה היה ללא ספק אחד האירועים היותר מרגשים שנכחתי בהם.

בסוף החלטנו שהכרה רשמית של איזושהו ממסד אנחנו לא ממש צריכים. ויתרנו על עריכת אירוע גדול שיכלול בחירה של צבע המפיות, ויכוח אם לשים פסדובלה בשביל סבתא, ריצות בין צלמים וריכולים על כמה עלתה השמלה שלי. מבחינה חברתית, אני חושב שכולם רואים ומבינים שהקשר שלנו רציני וארוך טווח, ועל כן לפני שנסענו הסתפקנו בלספר למשפחות ולהפגיש בין הצדדים המורחבים שלהן, וסיפרנו לחברים קרובים ו"חגגנו בקטן" עם כל אחד. 

מה שנותר, והוא החשוב, זו המחויבות האישית והאינטימית של שנינו זה לזה, וזה מה שיהיה בטקס קטן שנערוך לעצמנו בליל הכלולות. המקום המדויק הוא Green Gables, בית הארחה קטן ב-Marlborough, איזור היין המפורסם של ניו זילנד. ביננו, בהחלט ייתכן, שכל העסק הזה הוא תרמית אחת גדולה של הבנזוג, רק כדי שיהיה לו תירוץ להגיע לשם. אבל כנראה שאצטרך לחכות ולראות, האם חוץ מהתרוצצויות בין היקבים השונים וטעימת יינות, יהיה לו עוד זמן וכוח גם להתחתן (-:

אה, כן, אני עדיין מחכה לטבעת היהלום שעופר אמור לתת לי. כידוע, בארה"ב תעשיית היהלומים מצליחה לשכנע שעליך להשקיע בטבעת האירוסין שתיים או שלוש משכורות חודשיות שלך (ברוטו!). מישהו יודע במקרה כמה מרוויח מרצה בכיר במכללה ציבורית בארץ?

כל מיני דברים קרו בזמן האחרון, אבל אני קצת עסוק בהא, בדא ובכל מיני דברים אחרים, ולא הספקתי לעדכן את הבלוג, וביום שישי הקרוב אנחנו נוסעים לשבועיים לניו זילנד! וגם לכבוד זה צריך להתכונן ולהתרגש. בקיצור: הרבה זמן לכתוב, אין לי.

אבל כן רציתי לספר על כמה אירועים שהיינו בהם. אוסטרליה, מסתבר, היא אחת מהמדינות האלה שלהקות ומופעים בינלאומיים דווקא כן מגיעים אליהן. נכון, דפש מוד לא ביקרה לאחרונה באוסטרליה, אבל גם לא בארץ, למי שהספיק לשכוח. דווקא מה שמו מפינק פלויד הגיע רק עכשיו לאוסטרליה. נדמה לי שהוא התחיל את מסע ההופעות שלו בארץ, וכנראה גם חיכה שהקיץ יתחיל פה.

אבל כמות המופעים פה באמת ענקית וכוללת את כל השמות הגדולים. כמה דוגמאות קיטשיות מהשרוול: אלטון ג'ון, קיילי מינוג (כמובן!), רובי וויליאמס. בילי קריסטל במופע היחיד שלו, ועוד ועוד. ועל כן אנחנו מנצלים את ההזדמנויות האלה, ומנסים להגיע לכמה מההופעות האלה. הייתי שמח ללכת לכולן, אבל הן לא כל כך זולות. עם קיילי בכלל היה סיפור שלם. היא כמובן המלכה הבלתי מעורערת של הפופ האוסטרלי. אחרי שהיא ביטלה את מסע ההופעות הקודם שלה בגלל סרטן השד, אנשים החזיקו כרטיסים במשך כמעט שנתיים כדי סוף סוף לראות אותה בהופעות ענק שערכה בסוף דצמבר.

הופעה כייפית במיוחד שהיינו בה היא של Little Britain.  למי שלא מכיר, לא מדובר בלהקה, אלא בתוכנית מערכונים בריטית שלא עושה חשבון לאף אחד, ולא נמנעת לטפל בצורה מאוד ישירה ובוטה בנושאים כמו גזענות, חוסר סובלנות, ליקויים גופניים, מנטליים ומה לא? חלק מהקסם של התוכנית הוא אוסף הדמויות הביזארי שחוזר על עצמו מתוכנית לתוכנית, ואתה מוצא את עצמך מצפה לשיבושי הלשון של ויקי פולארד, לירידות של מרג'ורי על השמנים שהיא מדריכה בקבוצת ההרזיה, לשקרים שאנדי מספר ללו וגרטסקיות של באבלס דה-וויר ועוד ועוד ועוד. הנה שתי דוגמאות קלאסיות:

עוד הופעה מצוינת ביום שישי האחרון היתה של ה-Scissor Sisters. להקה אמריקאית מגניבה, קצת צבעונית ורעשנית, עם טקסטים מעולים (שלא לומר קווירים, משהו). על משמעות השם אפשר לקרוא כאן. ההופעה היתה ב-Vodafone Arena, האצטדיון ששירת גם את משחקי הטניס, והיה מפוצץ ורועש במיוחד. האולם פשוט רעד ששרו בהדרן את הלהיט הזה:

לפני בערך שבועיים (הזמן רץ כששוכחים) נחוג יום אוסטרליה, שמציין את הקמתה של אוסטרליה הפדרלית. המתנגדים יאמרו שהוא גם סמל להשרדותה של האוכלוסיה האבוריג'ינית את הפלישה האירופית, למרות שהממסד משתדל מאוד לשלב גיוון אתני כאחד המסרים העיקריים של אוסטרליה.

אבל לעומת הממסד, שברור מה הוא רוצה להפיק מהיום הזה, לא נראה שלאיש הקטן ברחוב יש איזושהי התייחסות מיוחדת ליום אוסטרליה. כנראה שחסרה פה איזה מלחמת עצמאות אחת או שתיים, ואיזה אתוס ציוני, ובלעדיהם מדובר לרוב בעוד יום עמוס קניות, שתיית בירה וטיולים. מה רע בעצם?

אנחנו תמיד מאושרים כשיש יין מסביב

בכל מקרה מדובר כמובן ביום חופש לכל, גם לשוהים זמניים מישראל. כך ששמחתנו הייתה כפולה כשמיק הציע לנסוע ל-Mornington Peninsula, חצי אי במרחק שעה-שעתיים מדרום למלבורן הידוע ביקביו וביין המשובח שלו. על הבנזוג המאושר הוטלה המשימה לבחירת היקבים, ואכן לאחר שהסתגר בחברת ספריו, כתבי העת שלו (ובעיקר קיבל קצת שקט ממני) בצבץ העשן הלבן בקצה דירתנו כמבשר: מתוך עשרות מועמדים נבחרו אותם יקבים יחידי סגולה שיזכו בעונג לארח ולהשקות אותנו.

וכך עם 26 מעלות של חמימות מלטפת, נופים ירוקים וחברה משעשעת של מיק ושיין, עשינו את דרכנו דרומה. שתינו קצת יין לפחות בארבעה מקומות. חלקו היה ממש מצוין! המקומות היו די מלאים כיאה ליום החגיגי. ראינו טורי גפנים ירוקים וארוכים, צפינו ממרום תצפית גבוהה לעבר המפרץ של מלבורן, אכלנו טוב ב-Merricks General Store, והסתכלנו בקנאה בפוקצ'ות ופיצות מעוררות תאבון ביקב אחר שביקרנו בו, וכמובן חזרנו עם שני בקבוקי יין (אם זכרוני אינו מטעני) ואני אתן לבנזוג לפרט, לתאר, לקלס ולשבח את היין שרכש באחת מתגובותיו הצפויות.

(משמאל האיכר ג'ו גאה בבציר המשובח שלו)

שיין, מיק, אני והבנזוג שתויים קמעה על רקע המפרץ של מלבורן

ולסיכום יום אוסטרליה אצטט ממילותיה של אחת העובדות ביקב שהיינו בו:

A friend from London rang me this morning and woke me at 8am just to wish me a happy Australia Day! I told her: What the fuck? Australia Day? I've been working that day for 17 years. I couldn't care less