ארכיון פוסטים מהחודש "מרץ, 2007"

קחי את זה כמו גבר-גבר

יום שישי, 30 במרץ, 2007

טקסט שלי בנושא הביקורת על מירב מיכאלי והשימוש שלה בלשון נקבה-רבות לקהל מעורב התפרסם היום ב"מאבד התמלילים", הלא הוא הגלוב (זה לא בלוג, זה גלוב). אפשר לקרוא אותו ולהגיב עליו כאן.

שני קופצים במחיר של אחד

יום רביעי, 28 במרץ, 2007

בימים אלו נערכת אליפות העולם בשחייה. איפה? במלבורן כמובן. כי הרי מזמן לא היה פה איזה אירוע ספורט בינלאומי, במיוחד אם שוכחים את אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס, מירוץ המכוניות של הגרנד פרי וה-Common Wealth Games (כמו אולימפדיה למדינות הבריטיות) שהיו פה בשנה שעברה. לכבוד האירוע המרגש,  הפכו את אולם הטניס הגדול, Rod Laver Arena, לבריכת שחייה אולימפית.

 מוכנים, היכון ו...  מפה הדרך רק למטה
מימין: האם זה הזוג היווני מתרכז ומתכונן?
משמאל: האם זה הזוג האמריקאי או הרוסי צונח באוויר?

שחייה, קפיצות למים, כדור מים (או פולו מים), שחייה צורנית (כן הבנות עם הדבר הזה על האף) ושחייה במים פתוחים בים (הקר!!!). המחירים לא כל כך זולים, וזה מתבטא באולמות לא כל כך מלאים, כך שבחירה באירוע בודד ללכת אליו הייתה ברורה מאליה: קפיצות למים. זה גם יפה, גם מגניב, וגם הם חתיכים שאפשר למות. אפילו הלכנו לקפיצה מסונכרנת למים, כלומר זוגות של שחיינים קופצים יחד. וזה אומר: פי שניים שחיינים באותו מחיר (-:

אמנם לבנזוג נסיון בקפיצות, אבל מי שמצפה לראות אחד מאיתנו מבצע סלטה כפולה ובורג משולש בדרך למטה, יכול לקפוץ לנו. בוידאו רואים את הקופצים הרציניים. אנחנו ישבנו על כסאות יבשים ובטוחים, והסתפקנו בקריינות ופרשנות מלומדת:

Melbourne Queer Film Festival

יום שלישי, 27 במרץ, 2007

אחחחח… תענוג. אתמול הסתיים פסטיבל הסרטים הקווירי של מלבורן. פסטיבלי סרטים הוא תחביב ידוע שלי. בארץ אנחנו מבקרים אדוקים בדוק-אביב, שפספסנו בימים אלו, וכמובן פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים. התענוג האמיתי בפסטיבל הזה הוא כמובן בכלל לא הצפייה בסרטים, אלא הבחירה בהם.

תוכנית הפסטיבל בירושלים, בת לפחות 200 העמודים, מתפרסמת בערך שלושה שבועות לפני תחילת הפסטיבל. מייד עם השגתה, אני מסתגר בביתי למשך יומיים או שלושה. קורא, מסמן, משווה, מעלעל, חוזר ובודק. מצד אחד, אני מעדיף לדעת כמה שפחות על סרטים שאני הולך לראות, מצד שני, איך בוחרים? עם השנים התפתחה השיטה הבאה: אני קורא רק שתיים או שלוש שורות ראשונות מתוך התיאור, וזה צריך לעניין אותי מספיק כדי לבחור בסרט. אח"כ הבנזוג עובר על התיאור המלא ומוודא שלא פספסתי תיאורים בסגנון: "שוט ארוך בן 40 דקות של גדר הגבול המפרידה בין ארה"ב למקסיקו". ושיהיה ברור, מדובר במקרה אמיתי! לפעמים אני גם מרשה לו לבחור סרטים בעצמו - כאלה שאני לא סימנתי.

                          mqff2007.gif

חזרה למלבורן. הנוסחה פשוטה: פסטיבל סרטים פה בתוך העיר + יש לי את כל הזמן בעולם = צפיתי בתשעה סרטים. הבנזוג אפילו בעשרה (אני העדפתי ללכת למדרגה). באופן מפתיע במיוחד לא נרשמו נפילות קשות מידי. הסרט שדורג אחרון מבחינתנו היה בסה"כ "בסדר". במקומות הראשונים שלנו היו פשוט סרטים מצוינים.

הסרט הטוב ביותר מבחינתי היה "20 סנטימטר". קומדיה ספרדית על זונה טרנס-ג'נדרית שבנוסף לכל הצרות גם חולה בנרקולפסיה. את הכסף לניתוח המיוחל היא מנסה לאסוף תוך שימוש ב-20 הסנטימטר המיותרים שיש לה, ובדרך גם מתאהבת בחתיך שעובד בשוק המקומי. במהלך ההתקפים שלה היא חולמת שהיא הכוכבת הראשית ו"אישה אמיתית" בקטעי מוזיקה וריקוד עשירים וססגוניים במיוחד שהפכו את הסרט לכל כך טוב:

הבנזוג, לעומת זאת, בחר ב-Whole New Thing בתור הסרט הטוב ביותר שראה בפסטיבל. בסרט הקנדי הזה, אמרסון, נער בן 13 שחונך עד עתה בבית, הולך בפעם הראשונה לבי"ס. דון, המורה לאנגלית, יהיה מושא ההתאהבות הראשון שלו. אבל גם לדון, שחווה פרידה מבן זוגו לאחרונה, בעיות משלו… האמת? הסרט הרבה יותר טוב ממה שאני הצלחתי לתאר אותו! וחייבים להזכיר שפס הקול מורכב ברובו משירים של The Hidden Cameras הזכורים לטוב מהפלייליסט של החתונה.

סרט תיעודי מצוין שראינו היה Red Without Blue. מסוג הסיפורים, שאם לא היו קורים באמת, היית פוטר את הסרט פשוט בתור מופרך. מארק ואלכס הם תאומים זהים שגדלו במשפחה "רגילה" ואוהבת. עם התבגרותם, יצא מארק מהארון כהומו, ואילו אלכס סיפר לסביבתו שהחליט לחיות כאישה ולהחליף את שמו לקלייר. הסרט מצליח לגעת בעצבים חשופים של משפחה ואנשים שמתמודדים עם נושאים של הגדרה עצמית, זהות מינית ומגדר דרך הקשר בין התאומים הזהים/כבר לא זהים, שאיבדו את הראי שלהם.

מארק ואלכס מארק וקלייר
מימין: אלכס ומארק, משמאל: מארק וקלייר

ומכיוון שרצוי שתקצר היריעה (וָלא, הפוסט הזה לא יגמר בחיים), יומלצו לטובה (ובקצרה) הסרטים הבאים:

ואם למישהו יש המלצות מפסטיבל דוק-אביב או על כל סרט אחר שראה לאחרונה, אני מאוד אשמח לשמוע. באמת.

שלושה במיטה אחת

יום שבת, 24 במרץ, 2007

אני חושב שהגיע הזמן, שלושה שבועות אחרי שחזרנו, לסכם סוף סוף את מאורעות הטיול בניו זילנד ולגמור עם זה כבר. יש מספיק דברים מרתקים שקורים בהווה וצריך להתפנות אליהם. לדוגמה, השבוע ניקינו את הבית, והסלון פשוט נוצץ תודות למשה.

אז ככה זה היה כשניסינו, שלושתנו במיטה אחת, לסכם את הטיול בלילה האחרון שלנו ביחד בקרייסצ'ורצ' (בחיי שהכל ספונטני ושום דבר לא מבוים):

 

כמעט ללא מילים 7

יום חמישי, 22 במרץ, 2007

    ככה זה באמת קרה!

 

מונופול והמאפיה הישראלית

יום חמישי, 22 במרץ, 2007

אני אוהב מונופול. אני פחות אוהב לשחק מונופול, כי אני בדרך כלל מפסיד. אבל המשחק עצמו כייפי. הגרסה האמריקאית קצת יותר נחמדה מהגרסה הישראלית המקורית בגלל צורות החיילים: אצבעון, נעל, כובע וכו', אבל ברור שערים כמו רמת-גן, טבריה ואפילו אשקלון קורצות לי. אחרי הכל, מי לא היה רוצה למשול באשקלון?

באחד ההוסטלים בניו זילנד (בקייקורה?) צדה עינו של משה בחור אוחז בקופסת מונופול, ופחות או יותר נידב אותנו להצטרף אליו ואל בחורה נוספת.הבנזוג ויתר על התענוג, וכך פצחנו במשחק ארבעתנו. ההתחלה היתה די רגועה, רוב הרחובות התחלקו ביני לבין הבחור השני, וקצת גם הבחורה. משה חסר המזל בתחילה אמנם זכה במעט מאוד קלפים, אבל השכיל לבצע החלפה ראשונה עם הבחור השני ושיפר את מעמדו.

המאפיה הישראלית בפעולהאבל אז בא השוס של המשחק. יש את הרגע הזה שבו מנסים לבצע החלפות כדי להרכיב סדרות מלאות. בהתחלה כל אחד ניסה את כוחו מול שחקן זו או אחר, אבל ללא הצלחה. ואז, בחוש עסקי ממולח, רקח משה מין עסקה סיבובית שכללה את כל השחקנים, והצליח לשכנע בה את כולם. משהו כמו: אני אתן לך את זה, אתה תעביר אליו את ההוא, הוא ימסור אותם אליה והיא תסכים להחליף את הקלף הזה בשני ומישהו יוסיף עוד כמה שטרות לעסק והכל יסתדר. אני בטוח שמשה היה מאושר לו גם בחיים האמיתיים היה סוחר מוצלח כל כך. הבחור ששיחק איתנו היה כל כך המום, שכל המשחק המשיך להתפעל מהעסקה הזו, שבאמת הצליחה להוציא את כל השחקנים מרוצים.

מאותו רגע, ובאופן די מפתיע, התחיל המזל שלי להשתפר, בדמות בתים ומלונות והרבה כסף פנוי. ראשונה נפלה במלכודת הבחורה, שאמנם לא הפסידה הכל, אבל כבר העדיפה לפרוש. נראה לי שהיא לא כל כך חיבבה אותי. היא ובעצם גם הבחור החליטו באיזה שהוא שלב במשחק ששני הישראלים מתאמים מהלכים ועוזרים זה לזה, מה שבכלל לא היה נכון! בסוף היא העדיפה למסור את כל רכושה עלי אדמות (שלא היה הרבה) דווקא למשה כדי "להשאיר את המשחק מעניין".

שני יצא מהמשחק הבחור, אחרי שבאמת נאבק בכל כוחותיו וכספו כדי להשאר שם. הצעתי למשה לוותר ולהודיע על כניעה, רק כדי שנוכל כבר ללכת לג'קוזי והסאונה שהיו בהוסטל הזה, אבל הגאווה הפולנית שלו מנעה ממנו לעשות את זה. לא היתה לי ברירה, ונאלצתי לנצח אותו. עד כמה שזכור לי, זו הפעם הראשונה שלא רק ששיחקתי מונופול עד הסוף, אלא אפילו ניצחתי! יום היסטורי בתולדות נויפלד.

     משחקים בגאווה

זו ההזדמנות להזכיר את ההומונופול (זכויות שמורות) הידוע. גרסת מונופול שהבנזוג ואני הכנו במו ידינו ומותאם לחיי הגייז בישראל. במקום "Go" יש "GoGay", במקום כלא יש ארון. "צו קופה" הוחלף ב"צו אגודה" ו"הפתעה" הפכה ל"קלףתעה". אפילו הטקסטים שודרגו בסגנון: עברת ניתוח שינוי מין קבל/י 150 ש"ח. הסדרות השונות שונו ל:חופים, בתי קפה, מועדונים, אתרי אינטרנט, גנים וברים, ובמקום בתים ומלונות, מניפים דגלים ובונים סניפי אגודה. אפילו הדפסנו כסף חדש עם דמויות ראויות: 1 ש"ח - אנחנו, 5 ש"ח - הדראגיסטית מיס לילה קרי, 10 ש"ח - קורין אלעל, 20 ש"ח - עברי לידר, 50 ש"ח - יעל דיין, 100 ש"ח - דנה אינטרנשיונל ו-500 ש"ח, האחד והיחיד, דודי בלסר.

וכל מי שמתחשק לו, מוזמן להצטרף למשחק הומונופול משעשע כשנחזור לארץ.


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏