ארכיון פוסטים מהחודש "מאי, 2007"

מלחמת הבלינצ'סים

יום חמישי, 31 במאי, 2007

קצת באיחור, אבל חגגנו שוב את שבועות ביום ראשון האחרון. נכון, עוגת גבינה זו התחלה טובה, אבל צריך גם ארוחה ארוחה כמו שצריך. לא? ואין כמו אוכל טוב כדי לפתות כמה גויים לציין חגים יהודים. זה עובד כל פעם מחדש.

הקורבנות הנוכחיים היו קווין, שמקפץ איתי בשיעורי מדרגה, ובן הזוג שלו ג'ונו, מיק שמוזמן בערך לכל דבר אצלנו, ודינה, המלצרית המצחיקה ואפילו יהודיה מפיקולו שכבר קיבלה מנה של עוגת הגבינה ומאוד שמחה לשמוע שיש עוד. כמובן, היינו צריכים להזהיר את כולם מראש שמדובר בארוחת חג חלבית. אחרי הכל מדובר באוסטרלים. אין ברביקיו, אין meat pie, ואף קנגרו לא ייפגע במהלך ההכנה של הארוחה הזו. אבל האמת היא שהם הסתדרו יפה מאוד.

אילו אורחים מתורבתים

איכשהו שכחתי להתכונן כמו שצריך לשאלות: אז מה בדיוק חוגגים? ולמה אוכל חלבי? וכך מצאתי את עצמי מגולל את תלאותיהם של בני ישראל במדבר החל מים סוף ועד "ובסוף הם אכלו ארוחה ענקית" (כמו כל חג). נראה היה גם, לפחות לפי הדוגמאות של דינה וקרובתי ברניס, שבחו"ל שבועות הוא מין חג סוג ב'. לא באמת זוכרים מתי הוא ולא טורחים להתייחס אליו כמו לראש השנה ופסח. עוד סיבה טובה להיות יהודי בארץ - לפחות מקבלים חופש בחגים היהודיים.

מכיוון שמלאי היין במזווה עדיין גבוה, ואנחנו פשוט חייבים לגמור את הכל לפני שנעזוב, פצחנו ביין מבעבע. זו נראית לי מסורת מצוינת שיש לקדם ולהוסיף לכל חג! אחרי היין, שבעו האורחים נחת ממטר המטעמים שהורעף עליהם: מרק טרטור מתובלן היטב, פשטידת חצילים וגבינות, פשטידת בצל צ'ילי וגבינות, בלינצ'ס ממולא גבינה פטריות ובצל וסלט ירוק עם אשכוליות אדומות. דינה הסבירה למי שהתעניין על הביטוי (האידישאי?) "מלחמת הבלינצ'סים", הלא היא ההסתערות על שולחן האוכל בחתונה יהודית מכובדת. אם לא תזדרז, לא ישאר!

טעים!

אחרי הקינוח, עוגת הגבינה וגם בלינצ'סים מתוקים (שאני הכנתי ע"פ מתכון מבית אמא), כולם כבר היו על סף התמוטטות ונשכבו חסרי אונים על הספות (ככה אנחנו אוהבים אותם). דינה עוד ארזה חתיכת עוגה לחבר שלה, והשאר המשיכו לקשקש עוד שעה ארוכה.

וזהו. עד עזיבתנו את מלבורן, אין יותר חגים (אם לא כוללים את צום י"ז בתמוז. לא כוללים, נכון?). כנראה שנצטרך לחפש תירוצים חדשים להאכיל את עצמנו וחברים. אני בטוח שנמצא, אחרי הכל אנחנו יהודים.

My precious!

דראג מגורז

יום שלישי, 29 במאי, 2007

הבטחתי ולכן אקיים. ביום שבת האחרון הלכנו סוף סוף לראות את Grease - The Drag Show. זה היה במועדון דראג שנקרא פינק, והוא היה מלא בחוגגים שמחים ושיכורים: חבורת בנות במסיבת רווקות, קבוצה שחגגה יומולדת 21 לבחורה צעירה, וסתם חבר'ה עליזים שנהנים ממופעי דראג: נגיד אני, הבנזוג, בראד, מארק, ריצ'רד ודניאל (לאוו דווקא בסדר הזה).

חבורה עליזהמה יש לו על הראש?!?!
מימין: חבורה חובבת דראג ברגע אושר משותף, משמאל: ערן בכובע שנגנב משולחן מסיבת הרווקות

סנדי הענוגהכרגיל, היה קורע מצחוק לראות את ג'סיקה ג'יימס ה-ע-נ-ק-י-ת מגלמת כוכבנית דקה וענוגה (בפעם הקודמת מריה, והפעם סנדי), ומילא בסצנות הפתיחה, אבל בסוף מדובר בכל מיני טייטס שחורים צמודים! ולכבוד העובדה שגם בסרט הדמות של סנדי מגיעה מאוסטרליה, חצי מההופעה היא הסתובבה עם בובת קאוולה על הראש.

וכך יחד עם צוות של עוד חמישה (או חמש?) דראג קווינז (חלקם מחופשים לנשים, חלקם מחופשים לגברים), הם הופיעו, עשו עם השפתיים וצחקו מכל השירים המוכרים והפחות מוכרים של הסרט, והוסיפו (ככה על חשבון הבית) מחרוזת שירים משנות ה-70. היה גרובי!

 

גרובי!

חבר סיפר לנו שהוא נשא איידס

יום שני, 28 במאי, 2007

זה היה בזמן נסיעה במכונית. היינו צריכים לחכות עד שנעצור ונצא מהרכב כדי לחבק אותו ולהודות לו על שסיפר לנו. לא היה לי, כמובן, שמץ של מושג. הוא הצליח כנראה טוב מידי להסתיר את הקרניים והזנב. זה גם לא מסוג הדברים שעוברים לי בראש בכלל בתור אופציה. אולי בגלל שעד היום לא הכרתי אף אחד באופן אישי שהוא נשא או חולה.

הוא סיפר שנדבק בגיל 19 בגלל סקס לא בטוח. למרות החינוך, למרות המודעות, למרות הכל. הוא הספיק לעבור בשנים האחרונות כל מיני שלבים "קלאסיים" של התמודדות: שוק, הכחשה, כעס והשלמה. זה לא נשמע לי באמת כמו תהליך שמתחילים וגומרים, אלא רק מתקדמים בו לכל מיני כיוונים. "אתה לומד שוב איך לחיות. מכיר את עצמך מחדש. אתה רואה דברים אחרת. יש בזה גם 'מעז יצא מתוק' ", הוא הסביר לנו. די מדהים לשמוע אותו מדבר על הנושא הזה בכזו שלווה. אחרי כמה שנים של ייעוץ וטיפול מלווה, התפיסה שלו היום היא של מי שמסתכל קדימה ומתכוון להמשיך לחיות את חייו לעבר עתיד ארוך טווח.

שאלתי אותו, אם הוא יכול לצחוק על זה, אולי אפילו הומור שחור. הוא אמר שבטח. שמחתי לשמוע את זה. זה נתן לי הרגשה, שמותר לי לשאול שאלות ולדבר איתו מבלי לחשוב כל הזמן מה מותר לי להגיד ומה אסור. באוויר היתה גם תחושה של פתיחות וקרבה גדולה יותר ממה שהייתה עד עכשיו. כאילו זה היה שם ביננו וחיכה. אצלו באופן מודע, ואצלנו באופן לא מודע. כל מי שיצא מהארון בפני חברים תומכים וראה כמה טוב זה עשה לקשר, יודע על מה אני מדבר.

ואתה? ואת?

בשנים האחרונות יש עלייה מחודשת של מספר הנדבקים. אחד החששות הוא שהטיפול התרופתי, שמאפשר לנשאים וחולים להמשיך לחיות חיים פחות או יותר מלאים במשך שנים ארוכות, סודק את המסר התקיף על סקס בטוח. כאילו שאיידס הפכה למין שפעת. על זה עונה ד"ר גדעון הירש, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס בישראל ונשא איידס במשך 18 שנים: "למרות המספרים האופטימיים [של תוחלת החיים], איידס זה לא פיקניק. הייתי מעדיף לחיות בלי."

בזכות הטיפול התרופתי אנשים אולי כבר כמעט לא מתים מאיידס (במדינות המפותחות), אבל במקומות רבים בעולם וגם בישראל עדיין מתים מבושה או חווים מוות חברתי. חינוך למודעות אמור להסיר את הסטיגמות, לעודד אנשים להבדק, לעזור לנשאים ולחולים להתמודד ולקדם חברה סובלנית ופתוחה יותר. דוגמה נהדרת לחינוך כזה גיליתי לפני כשנה. בגרסת "רחוב סומסום" של דרום אפריקה, מדינה בה שיעור הנדבקים ב-HIV עומד על כ-20%(!!!), מופיעה בובת ילדה יתומה בשם קאמי שהיא נשאית בעצמה. היא מדברת על הנושא בפתיחות, ומעבירה בכך מסר כמעט בלתי אמצעי לכל מי שצופה בה. פשוט מדהים.

כשדיברנו עופר ואני על הנושא באותו ערב, הסכמנו, שלמרות הנסיבות, אנחנו שמחים שהגענו לקרבה וסוג של אינטימיות עם חבר שאנחנו בסך הכל מכירים תקופה קצרה יחסית. התרגשתי במיוחד, כשקראתי קטע שעופר כתב לאותו חבר שהסתיים במשפט הזה:

We only wish we could have stayed longer to see what wonderful things you are going to do in your future.

Love, Ofer and Eran

גרסה באנגלית, English Version

ימי הרשת העליזים

יום ראשון, 27 במאי, 2007

עוד משחק מסתובב לו בין הבלוגרים בזמן האחרון, ועיקרו סיפורים על הימים הראשונים של ההתחברות לרשת. כרמל התחילה, שרון המשיכה, יוחאי כתב, וכמעט30 הזמין גם אותי. ואני מסמן את אייל גרוס (כי זה בטח יהיה קווירי), לרמן (כי זה אולי יהיה תל אביבי), נמרוד (למרות שהוא בטח עסוק בתקופה הקרובה, מזל טוב!) ואורי אורן (אולי חוץ מהווה מפואר, נגלה שיש לו גם עבר מפתה).

את ההתחברות עצמה, אני לא ממש זוכר. צריך לשאול את אבא שלי, הוא היה אחראי על הנושאים האלה בבית. אבל אין לי ספק שבגולת הכותרת לתחילת האינטרנט שלי זוכה ה-IRC. אותו ממשק צ'אט טקסטואלי בו יכולת למצוא עוד אנשים בארץ ובעולם, ולקשקש איתם במשך שעות, בחלונות מרובי משתתפים, או בשיחות פרטיות.

                                    צ'אט צ'אט צ'אט

אני מניח שזה היה בסביבות 1996 (זה הכל? זה נורא קרוב), ואני הומו צעיר, גר בארון בהרצליה ומחפש בנרות חברים חדשים. ב-IRC היה חדר בשם gay.il שהפך למקום החביב עלי במשך תקופה ארוכה. זה היה כל כך ממכר, כי זה היה פשוט, נוח ובעיקר זמין. כמובן שעוד לא היו אז אתרי היכרויות, ובטח לא אטרף או גיידר, וזה הוסיף אופציות על פני ה-HeShe המיתולוגי שהיה הבר הגייז היחיד שפקדתי בזמנו. היה לי סט קבוע של בדיחות שהוכיח את עצמו כל פעם מחדש, והעברתי לילות שלמים בשיחות עם 4 אנשים במקביל ועוד עיון בחלון הראשי של החדר. בדרך כלל גם עם אצבע בהיכון על Alt-Tab שמא איזה הורה ייכנס פתאום לחדר.

בסה"כ היה ב-IRC די מוצלח (מצד שני, אולי זו ראייה קצת נוסטלגית רומנטית). הכרתי אנשים (חלקם חברים עד היום), יצאתי לדייטים, השגתי איזו עבודת סטודנט, ומצאתי כמה בני זוג קצרי טווח. הספק לא רע בכלל. אבל באופן כללי פשוט נהנתי לדבר ולקשקש כל פעם עם מישהו חדש, או לפעמים לשוב ולדבר עם אותם אנשים. ברור שברוב המקרים לא ידעתי עם מי אני באמת מדבר, אלא הכרתי רק את הכינוי שהופיע על המסך. לי היו שני שמות: thunder ו-tomm, תלוי במצב רוח באותו יום. אחד אמור היה להיות קצת יותר נחמד, והשני קצת פחות. אם למישהו השמות האלה מוכרים, אני מאוד אשמח לשמוע על זה… אבל אולי עדיף בפרטי…

Bring Your Own Cake

יום חמישי, 24 במאי, 2007

חג השבועות כמעט עבר, ועוד לא כתבתי מילה על עוגות גבינה. לא רציני. ובכן, ידוע לכל, שמרכיב מרכזי ומתבקש בעוגות גבינה הוא גבינה. הבעיה מתחילה כשנזכרים שמדובר בגבינה לבנה ישראלית וטעימה. ולא כמו אחיותיה החורגות: cream cheese, או cotage cheese או chadder cheese שנמצאת פה בכל מקום.

מה עושים? מאלתרים. כלומר, הבנזוג מאלתר. מי ידע שלפילדלפיה יש גרסת אקסטרא-אקסטרא-לייט, רק 5%? ומסתבר שאם מקציפים אותה, אז בכלל מקבלים גרסה אוורירית ונעימה יותר. וכך, תודות (בפעם המיליון) לאורנה ואלה, נאפתה בהצלחה עוגת גבינה מעולה כיאה לחג.

טעים!מי כבר אכל חתיכה?
החתיכה הראשונה תמיד הכי טעימה

אז היום הצלחנו סוף סוף להפגש עם ברניס לקפה על הבוקר. אבל לרגע נדמה היה שנקלענו לצרה קטנה. מצד אחד אנחנו רוצים קפה, שאין לנו בבית, מצד שני אנחנו רוצים מעוגת הגבינה של הבנזוג, שאין בבית הקפה.

מה עושים? הולכים לפיקולו. בית הקפה מעבר לפינה, שהפך לבית שני שלנו. אתם יודעים, המקום כזה where everybody knows your name, but having a hard time pronouncing it,
ושמשלב קפה מצוין עם אהבה גדולה לקהל שלו. בית קפה לפי הדרישות (לא כולל תל אביב האורבנית, יש גבול). פעם הבאנו להם יין לרגל הרחבת המקום, אח"כ הבאנו עוגיות תמרים, סתם כי התחשק.

עכשיו היה ברור מה עלינו לעשות. ארזנו 5 פרוסות של עוגת גבינה (שלוש לצוות בפיקולו והשאר לנו. ברניס הודיעה שהיא רוצה פרוסה שלמה והיא לא מוכנה להתחלק עם אף אחד), ובאנו לשתות קפה עם Bring your own cake. עברו בערך 20 שניות בין כניסתנו למקום ועד שדינה, המלצרית האמהית, כבר התענגה על העוגה שלה. קיבלנו גם אנחנו שתי פרוסות, קפה מצוין ופתחנו את הבוקר כמו שאנחנו אוהבים.

Stop The Press!!!

יום חמישי, 24 במאי, 2007

וזו הידיעה המרעישה, תחת הסימון "בלעדי", שהופיעה בכותרת הראשית היום ב-The Age:

Grand final in the twilight zone

THE AFL is considering a twilight grand final in September following an approach from the Ten Network.

כלומר, ליגת הפוטבול האוסטרלי (ושלא תעיזו להגיד שזה דומה לאמריקאי), שוקלת לשנות את שעת משחק הגמר המסורתי בספטמבר לערב במקום לבוקר.

ולמי שפספס, אני אזכיר שוב: זו היתה הכותרת הראשית היום בעיתון הרציני של מלבורן.

אני לא יכול יותר…


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏