עלילות נויפלד בעיר זרה

לפני בערך חודש וקצת כשהסתובבתי ב-National Gallery of Victoria, המוזיאון הגדול והחשוב ביותר במלבורן, נקלעתי לסשן צילומי פורטרטים של קהל המבקרים. בקרוב תפתח במוזיאון תערוכת הגוגנהים הגדולה, הסבירו לי, וחלק מהפורטרטים ישמשו בקמפיין הפרסום לתערוכה. הצטלמתי בשמחה, וחיכיתי בסבלנות.

בימים האחרונים התחילו להתפרסם בעיתונים מודעות לקראת התערוכה. זמן קצר מאוד לאחר מכן פתחתי בעיסוק צד שכלל השמצות של המוזיאון, התערוכה, הצלם, הקופירייטר ואפילו הבנזוג (אם הוא לא נזהר מספיק במילותיו). כל מיני אנשים שונים ומשונים הופיעו במודעות התערוכה, ואילו אני? יוק! גורנישט! אם זה לא אנטישמיות ושנאת ישראל, אני באמת לא יודע מה כן. מישהו שמבין בדברים כאלה, אמר לי שגם כל האמנים האלה בכלל הומופובים! שקלתי לקרוא לחברי האקדמיה הבריטית להטיל חרם תרבותי ואמנותי על אוסטרליה, אבל החלטתי להמתין בינתיים.

מי שלא איבד תקווה (ולא באמת ברור למה) היה דווקא הבנזוג. ובעוד אני לוגם את התה שלי היום בבוקר, הוא פרס בפני בגאווה מהולה בתוכחה את עיתון TheAge (המקבילה של "הארץ" במלבורן ובויקטוריה), וזה מה שהודפס שם בעמוד 7 למטה:

אפשר ללחוץ על התמונה להגדלה

אז נכון, כולם מסתכלים שמאלה ולמעלה (בכל התמונות שהיו עד עכשיו) ורק אני מסתכל ימינה ולמטה. נכון, הפרצוף נראה קצת עקום, אבל נראה לי שהצלם בחר בכוונה לכולם פרצופים קצת מוזרים. אבל למי אכפת?!? אני בעיתון! תחת הכותרת: Melbourne Winter Masterpieces!!! אני מרגיש כזה סלב ומגניב.

תהיתי אם כדאי שאקנה משקפי שמש שחורים ענקיים, ואולי לברר מה הדרך היעילה ביותר להתחמק מצלמי פאפרצ'י. הבנזוג הציע להשיג את אחת המסיכות של מפעל הפיס, או אולי פשוט לכסות לי את הראש בשקית ניילון. מזל שהוא פה לתמוך בי, אחרת אני לא יודע איך הייתי שורד את 15 דקות התהילה שלי. חבל רק שהן כנראה הסתיימו יחד עם שארית התה של הבוקר…

On Saturday night we invited more or less everybody we know in Melbourne to come and have farewell drinks with us at Piccolo. "Everybody we know" included basically anyone we ever said "hello" to. But eventually only the closer friends came along: Brad and his gang: Mark, Greg, Richard and Daniel, Mic’s gang: Paul R., Paul O. and Andrew (too bad Mic himself is traveling in Europe), Darren, Idan, Kevyn and Jono, and Amie and Anna (who work with Ofer).

Piccolo was the best place to have the drinks. Although we usually enjoy it as a cafe, it worked beautifully as a bar. Everybody commented about the good atmosphere it has, about the cool music played by Sam and Mannie and were very pleased with the hunky barman Joel.

Ofer, Eran, Richard, Daniel, Mark and Greg (already passed out on the table?!?)

Brad and Sam

Obviously, we couldn't come empty handed to our own farewell, so we decided to make some nibblies. The fact that we didn't really know how many people would show up, and that we are Jewish-Polish boys, made us make more than enough to go around. Ofer baked small rolls with either walnuts or olives, and prepared his famous red wine cooked dates filled with fried onions, walnuts and smoked beef. I baked some more turkish-delight cookies, and cut the chocolate cake I made into small pieces.

We also prepared the colorful "Ofer & Eran Farewell Quiz" with funny questions about our lives in Melbourne. Friends, who paid attention to our never-ending stories through out the year, knew most of the answers. Others enjoyed guessing usually successfully.

Anna, Amie and Darren (rolls, dates and cookies too)

Paul, Idan, Darren, Jono and Kevyn

Leading the way in drinks were Brad and his friends, who were very cheerful and funny. They took a hold of the camera, and were responsible for a lot of extreme-close-up pictures we found out later on. Everyone drank, chatted, ate and had a good time (at least that’s what they told me). I have to admit I was a bit disappointed that no one dragged himself on the floor, not letting go of my leg while screaming: Don't leave us!!!!

After a while we took off to the Greyhound and danced the night away. All in all, it was a great night to say goodbye to good friends, who made our stay in Melbourne as special and fun as it could possibly be.

Thanks guys!

Ofer, Paul and Andrew

Eran (a bit surprised) and Mannie

Joel and Richard

More pictures from that night

לכבוד ערב הפרידה שלנו שחגגנו עם חברים ביום שבת האחרון (ויקבל פוסט מיוחד משלו), הכנו חידון כדי לשעשע את מי שכבר מכיר אותנו, ומי שעוד רוצה להספיק להכיר אותנו טוב יותר בכמה ימים שעוד נותרו. נסו את כוחכם. בהצלחה!

As a part of our farewell drinks we had with friends last Saturday (which will receive its own post), we made a quiz to amuse all the people who know us, and anyone who would still like to get to know us a little bit better in the few days we have left in Melbourne. Try it. Good luck!

1. Which Market is Ofer’s favorite?

a. The Market (dance club) because of the music
b. Queen Victoria Market because of those cheap yummy boreks
c. Prahran Market because of the cute gay couples that shop there
d. St Andrew’s Market because of the Chai Tent
Show answer 1

2. What was the most shocking experience Ofer & Eran had in Melbourne?

a. Seeing Vivien St. James for the first time
b. Realizing the public library is free
c. Filling out a 3 page form for getting a haircut at Spada Salon
d. Their cool jackets were stolen at The Peel (and now they're cold instead of cool)
Show answer 2

3. Ofer & Eran went to all the festivals in Melbourne, but this one:

a. Jazz Festival – It’s not really music, is it?
b. Food & Wine Festival – Too drunk to get there
c. Short & Sweet Plays – We like it longer
d. Queer Film Festival – Seeing 10 films is more like living there…
Show answer 3

4. What do Ofer & Eran do on a night they really don't feel like doing anything?

a. Watch the "Golden Girls" on DVD
b. Eran knits and Ofer takes pictures
c. Go out to Diva Bar and pray its not gay karaoke night
d. Drink lots of wine and pass out
Show answer 4

5. What does Eran do every Saturday morning?

a. Cooks Ofer a big breakfast to bed
b. Rolls on the floor and calls it contemporary dance
c. Crashes recovery parties
d. Snores
Show answer 5

6. What is Ofer’s research about?

a. You still believe he actually does research?!?
b. Where should our next vacation be?
c. Who’s hotter: Australian surfers or Israeli soldiers?
d. Something about Homophobia (but it’s top secret!)
Show answer 6

7. Where else did Ofer & Eran travel in Australia?

a. Wherever their friends who have cars took them
b. Anywhere they make a good Pinot Noir
c. Sydney (but don't worry, we like Melbourne better)
d. Footscray, but they managed to return home safely
Show answer 7

8. How do Ofer & Eran like their coffees?

a. Like they like their men: hot, strong and sweet
b. One of those weird soy latte organic fair trade poofta coffees
c. A double espresso and a cappuccino (but I never remember who has what)
d. A short short black and a long long white
Show answer 8

9. How long have Ofer & Eran been in Melbourne?

a. God, it seems like forever!
b. Not enough. Hide their passports and make them stay!
c. I'm sure they were here 4 years ago…
d. 9 months, 10 days and 3 hours, but who’s counting?
Show answer 9

10. What is Ofer & Eran’s favourite Drag Queen Show?

a. The Classics @ The Greyhound – The costumes are to die for!
b. Savage @ The XChange Hotel – Those dancers are hot!
c. Millie Minogue – Cause besides the voice, she’s the real thing!
d. Julia Gillard, but only after her new hairdo
Show answer 10

11. What is Ofer & Eran’s favourite Café?

a. St. Ali because they have Sumak in their salad
b. Amici because Ofer can't resist their Almond Croissant
c. Pushka because it is a hidden secret in a CBD’s lane
d. Piccolo because they are so bloody relaxed
Show answer 11

12. What is Ofer & Eran favorite sport?

a. Footy, if only we could understand the rules.
b. Hunk hunting in Genesis Gym
c. Passing out after the Step Aerobics Class
d. Baking cheese cakes and date cookies
Show answer 12

זהו. נגמר. עבר. אתמול עזבנו את הדירה, וחזרנו להתגורר באופן זמני אצל הקרובים מני וברניס עד שנעזוב את אוסטרליה באופן סופי. כדי להתאושש מההלם, לא התאפקנו ובדרך לסוכנות הניהול של הדירה, חזרנו הבוקר לבית הקפה "שלנו" פיקולו. אחר כך החזרנו את המפתחות, חתמנו על עוד כמה מסמכים אחרונים, וזהו.

אני בהתחלה הצעתי שבמקום לצלם וידאו עזיבה, פשוט נקרין את סרט הכניסה שלנו לדירה אחורה, אבל בסוף לא התעצלנו וצילמנו סרט במיוחד לכבוד האירוע:

אחד החסרונות בלעזוב את הדירה השכורה שלנו במלבורן (לקראת עזיבתנו את היבשת כולה) היא כל הסידורים, הארגונים והאריזות. בינהם סגירת חשבונות עם כל חברות החשמל, גז, טלפון וכו'. חלקן, באופן לא מאוד מפתיע, שמחו לבשר לי שזה כמובן עולה כסף להתנתק מהן. הרי לא באמת חשבת שלהפסיק לשלם להם בעתיד, אומר שלא תצטרך לשלם להם יותר בהווה?

אבל לחברת האינטרנט היתה הפתעה מיוחדת עבורי: הטלפנית החביבה (היא באמת היתה חביבה באופן יחסי) שמחה לבשר לי, שאנחנו בתוכנית מיוחדת של 24 חודשים. מכיוון שאני מבקש להתנתק רק אחרי 10 חודשים, אני נאלץ לשאת בקנס חביב של 15$ לכל אחד מ-14 החודשים הקרובים. כלומר 210$ (כמעט 700 ש"ח).

ערן: (נחנק לרגע) אבל זה לא יכול להיות, אני הרי ידעתי מראש שאני אהיה באוסטרליה למשך של פחות משנה. אין סיכוי שהייתי מסכים לתוכנית כזו! אני לא זוכר דבר כזה.
טלפנית: מממ… (מתכוננת לקראת הפאנצ'ליין המוחץ שלה) זה רשום ב-Terms and Conditions שלנו. כשנרשמת לתוכנית (כנראה באינטרנט) היית צריך לסמן ולאשר את הלינק של I've read and agreed to the terms and conditions.
ערן: תראי, אני לא יודע מה קרה, אבל אני באמת לא הבנתי שאלו התנאים. אני לא סתם עבור דירה, אלא עוזב את אוסטרליה.
טלפנית: (מגלה אמפתיה מפתיעה) מה שאני יכולה להציע לך זו הנחה. אני לא יכולה לבטל לך הקנס, אבל תוכל לשלם רק 100$.
ערן: (להתווכח או לוותר?) תודה, אני אבדוק ואחזור אליך.

ובעוד אני מנסה להזכר על מה לעזאזל חתמתי ולמה הסכמתי לפני 10 חודשים, נזכרתי שבעצם את כל החיבורים לכל השירותים עשינו דרך חברה מיוחדת שסוכנות התיווך סידרה לנו. אז התקשרתי אליהם.

טלפן: נשמח לעזור לך להתנתק מהאינטרנט, אבל תצטרך לשלם מה שחברת האינטרנט תדרוש.
ערן: (כמה "מפתיע"!) אבל אני התחברתי דרככם. האם אתם הסברתם לי שמדובר בתוכנית של 24 חודשים? אני לא הייתי מסכים לדבר כזה.
טלפן: (בטוח בעצמו) אם הצענו, בוודאי הסברנו לך. יש לנו הקלטות של כל השיחות עם לקוחותינו. אני יכול להשיג את ההקלטה שלך ונבדוק.
ערן: (מבין שסיכויו הולכים וקטנים) טוב. תבדוק בבקשה ותחזור אלי.

באוסטרליה, המענה האוטומטי בכל חברה שאתה מתקשר אליה מתחיל באותה צורה: "לידיעתך, השיחה שלך עשויה להיות מוקלטת לצרכי איכות והדרכה." בדרך כלל אני אומר לעצמי, כן בטח. איכות והדרכה! זה הרי כסת"ח ברור במקרה שיצטרכו להשמיע למישהו מה הוא אמר בשיחה. אבל לא חשבתי אף פעם שאני אזכה לשמוע את עצמי.

(אחרי כמה ימים)
טלפן: ובכן הקשבתי לשיחה, ומסתבר שלא אמרו לך שמדובר בתוכנית של 24 חודשים.
ערן: (יש!!! מי היה מאמין?!?)
טלפן: אבל…
ערן: (אוי לא)
טלפן: אחרי השיחה שלחנו לך מייל עם פירוט כל החברות שהתחברת אליהן דרכנו, ושם כן היה כתוב על התוכנית הזו. אתה אפילו ענית למייל זה.
ערן: (לא מוכן לווותר) זה נכון שעניתי למייל, כי היתה לי שאלה בקשר לנושא אחר. אבל לא עברתי על כל אות במייל הזה. הוא לא היה מייל של Terms and Conditions שהייתי אמור לאשר שאני קראתי והסכמתי לו (מי היה מאמין שאפשר להשתמש בטיעון הזה לטובתי!!!)
טלפן: טוב, גם דיברתי עם חברת האינטרנט, והבנתי שהם הציעו לך הנחה ענקית ואתה יכול לשלם רק 100$.
ערן: (שיט, חשבתי שהם לא יגלו) תראה… (חושב מהר) אני דיברתי איתם כשחשבתי שאני פספסתי משהו, אבל עכשיו אני יודע שזה אתם שלא אמרתם לי את כל התנאים של העסקה. אז אני מצפה מכם לקחת אחריות על הטעות שלכם.
טלפן: טוב, אני אצטרך לדבר עם הנהלה יותר בכירה ולחזור אליך.
ערן: (עושה שיקול מהיר האם כדאי להוסיף איום מרומז) תראה, מדובר פה בטעות שלכם. אני הגעתי אליכם דרך סוכנות התיווך. אם לא תיקחו על הטעות אחריות, אני אמליץ לסוכנות לא להשתמש בכם יותר.
טלפן: (לא עושה רושם שהוא נבהל, כי בעצם מה אכפת לו?) אתה כמובן יוכל לעשות כל מה שנראה לך, אני בכל מקרה אפנה להנהלה בכירה יותר ואחזור אליך.

הרבה סיכוי לא נתתי לעסק הזה, כי מה לעשות החברות האלה בדרך כלל הרבה יותר קשוחות ועקשניות מהלקוחות שלהן. אבל…

(יום אחרי)
טלפן: טוב, בדקתי את הנושא עם ההנהלה הבכירה. פשוט לא קרה לנו דבר כזה אף פעם (אף פעם לא הייתם צריכים להתעסק איתי!). אז אנחנו פשוט נשלח לך בדואר צ'ק של 100$, ואתה כבר תסדר את הניתוק בעצמך.
ערן: (בהלם) אההה…. כן, אוקיי, תודה. אני שמח שזה סוף הסיפור.

זהו. מוסר השכל? משתלם להתווכח על כל קנס ומחיר. במקרה הרע, המצב לא ישתנה. במקרה הטוב, אולי תקבלו הנחה או ביטול. אבל חוץ מזה, כדאי תמיד, אבל תמיד לקרוא את כל ה-Terms and Conditions. אבל תמיד!!!

עדכון (שבוע אחרי): וזה הגיע היום בדואר:

אחרי שארחנו אצלנו את דינה מבית הקפה פיקולו, וגם סם שעובד שם היה אצלנו בערב האירוויזיון, הגיע הזמן להזמין את מני, הבוס והבעלים בכבודו ובעצמו. "בוס" נראית מילה קצת גדולה על הבחור הניו זילנדי בן ה-27, שפתח את בית הקפה שלו לפני שנה בדיוק ועושה גם חיל וגם קפה טוב מאוד. הוא תמיד נראה רגוע, שלו ובטוח בעצמו, וזה ניכר גם באנשים שהוא אסף סביבו וגם באנשים הפוקדים את המקום.

ביום ההולדת שלו, לפני בערך שבוע שבועיים, הוא סיפר בגאווה, שבין שאר המתנות, זכה לקבל טבעת מחברתו אליס, שהיא מעצבת התכשיטים, ובשורה על כך שהיא בהריון! זה היה רק עוד תירוץ מוצלח להזמין את שניהם לארוחת ערב, ממש כמה ימים לפני שאנחנו מתחפפים מהדירה וצריכים לחסל את כל מה שצברנו. מני כבר זכה לטעום מכל מיני דברים שהבאנו לפיקולו (עוגיות תמרים, עוגת גבינה) וגם לשמוע רשמים מדינה וסם, ויחד עם העובדה שהוא מגיע מתחום האירוח והאוכל היה ברור שיש לו ציפיות גבוהות.

לחמניות כל כך טעימות!!!

אבל אל חשש! אנחנו מדברים פה על הבנזוג! שאין כמותו בעמידה באתגרים קולינריים (במיוחד כשיש לו את התמיכה המוראלית שלי). החורף כבר התחיל, ובחוץ קר ורטוב, ועל כן כדי להתחמם פצחנו במרק השעועית השחורה שכבר הוכיח את עצמו מספר פעמים, מעוטר במעט שמנת-ליים, עגבניה ובצל ירוק. לצידו הוגשו לחמניות מעולות עם זיתים או אגוזים שהבנזוג אפה! הן היו עוד יותר טעימות עם החמאה המתובלת שהוא הכין.

לעיקרית נהננו ממנת הדגל של הבנזוג, חזה עוף בסומק ורוטב שזיפים, שהיה מתקתק וטעים. התמלאנו בריזוטו חמאתי עם לימון פרסי וטימין לימוני (מסתבר שיש דבר כזה), וכרגיל הייתי צריך לערבב אותו במשך שעות! השלמנו את הטעמים בעזרת סלט עלי תרד עם אגסים ואגוזים.

אחרי שהתאוששנו, קינחנו בעוגת שוקולד-שקדים (עם קצת שמנת חמוצה בצד) מבית היוצר של אורנה ואלה, שבאופן מפתיע אני הכנתי! ובאופן פחות מפתיע כמעט ואי אפשר היה להרגיש את השקדים, אלא רק את השוקולד. מצד שני, קשה להגיד שזה חסרון של עוגת שוקולד…

מני ואליס היו מאוד מרוצים מהארוחה, ודיברנו רבות באותו ערב על בתי קפה, מסעדות וכל תחום האירוח במלבורן. למני יש עוד תוכניות גדולות לבתי קפה נוספים ואפילו למסעדה שתגיע לתנ"ך המסעדות של מלבורן - The Good Food Guide. אם נשפוט לפי העבודה הטובה שהוא עושה בפיקולו, אני חושב שדי אפשר לסמוך עליו בנושא הזה.

קצת מצחיק שדווקא במלבורן ולא בתל אביב מצאנו בית קפה, שהוא ה-בית הקפה שלנו. בו מכירים אותנו טוב במיוחד, יודעים מה אנחנו אוהבים וכו'. יש כמובן גם בתל אביב מקומות שמתקרבים לזה כמו אורנה ואלה ואחרים, אבל זה לא בדיוק אותו דבר. אולי בגלל שבארץ יש לנו מכונת אספרסו בבית, ופה התרגלנו לתרבות היומיומית של בתי הקפה. אולי כי בארץ אנחנו עובדים, ופה טובעים בזמן פנוי. אולי כי בארץ אנחנו גרים ברמת אביב ובית הקפה הקרוב ביתא, הוא אמנם נחמד, אבל לא כזה של יום יום. ופה פיקולו גם במרחק דקה (אבל ממש דקה), וגם כל כך נעים, שאין לי בעיה לשרוץ בו כמעט כל יום. האם כשאחזור לארץ אחפש לי בית קפה כזה? לא יודע… נראה… אולי אפתח קבעונות חדשים…