ארכיון פוסטים מהחודש "יולי, 2007"

פוסט סיום (זמני)

יום רביעי, 4 ביולי, 2007

חזרתי וקראתי את פוסט הפתיחה שלי. ממש בכייני מצידי, לא?

אני חושב שאחרי בערך 170 פוסטים, אני יכול לומר בוודאות שהכתיבה בבלוג לא רק ליוותה את מעשיי, אלא הפכה לחלק בלתי נפרד מהחוויה האוסטרלית והמלבורנית שלי. לפעמים היה נדמה לי שאני עושה דברים רק כדי שאוכל אחר כך לספר עליהם בבלוג. תוך כדי צפייה בסרטים, הצגות או הופעות, טיול פה ושם, או סתם בילוי עם חברים, מצאתי את עצמי כבר חושב מה אכתוב על זה ואיך. ברור שעשינו וחווינו עוד הרבה מעבר למה שתעדתי בכתובים, אבל מה לעשות? היה צריך גם לחיות, לא רק לכתוב.

נהנתי מהכתיבה, ונהנתי מהתגובות והדיונים שנוספו לפוסטים, ונהנתי לגלות אנשים חדשים ומעניינים, ונהנתי מהמחשבה שקיימים אנשים שאיני מכיר אותם, אבל הם קוראים אודותי ומכירים אותי קצת. וזו ההזדמנות להודות לכולם לכולכם על שהייתם חלק מהשנה הנהדרת שהייתה לנו במלבורן ובאוסטרליה.

ומה יקרה בתאילנד? ומה יקרה בארץ? ומה יקרה בבלוג? שאלה טובה. האם באמת אוכל להמשיך לכתוב בקצב של פוסט כמעט כל יום? האם יהיה לי על מה לכתוב? האם יהיה לי כח וחשק לכתוב? ואיך לעזאזל בלוגרים אחרים כותבים מספר פוסטים ביום ועוד עובדים במשרה מלאה?!?! הבלוג בטוח ימשיך, רק אולי הפורמט ישתנה.

אולי אכתוב גם קצת מתאילנד… אולי לא, בעצם. לא נמאס לי מהכתיבה. ממש לא. אבל אולי כדאי שאצא קצת לחופש ואתגעגע לזה. הלאפטופ נוסע לארץ בלעדי והוא יחכה לי שם כשאשוב. אני חושב שהמרחק הפיזי ממנו יעשה לי טוב, ויזכיר לי שאפשר גם להנות מבלי לתעד כל דבר בצורה מקוונת. יש מצלמה, ויש מכתבים וגלויות, ואינטרנט בטח לא חסר בכל מקום, אם נורא יתחשק לי. יהיה בסדר.

נתראה בקרוב, בערך עוד חודש וקצת, פה בשירבוט וגם במציאות שבחוץ, כשנשוב לחצי הכדור הצפוני, למזרח התיכון, לישראל, לתל אביב, לדברים הגדולים שאנחנו מתעצבנים מהם, ולכל הדברים הקטנים שאנחנו אוהבים ומתגעגעים אליהם.

ועד אז - רק טוב,

אוהבים, ערן ועופר…

משהו טעים לסיכום

יום שלישי, 3 ביולי, 2007

טוב, אחרי שכתבנו לענייני יין סיכם את שנת היין שלנו במלבורן, כתבנו לענייני אוכל (מוזר, גם לו קוראים עופר) יסכם את השנה הקולינרית שלנו:

אולי נתחיל בזה שנראה לי שאכלנו טוב. זאת לא ממש חכמה גדולה, כי גם בארץ אנחנו אוכלים לא רע, אבל בכל זאת היו כמה שינויים:

  • היה לנו יותר זמן. אני עבדתי פחות קשה מאשר בארץ, היו ימים שנשארתי בבית, וגם כשהלכתי לעבודה, חזרתי מוקדם יותר ועייף פחות. זה אפשר לי להקדיש הרבה יותר זמן לבישול, ואני מניח שכל מי שעקב אחר הבלוג שם לב לזה… לערן, כמובן, היה אפילו יותר זמן, והוא גילה כישרונות חבויים רבים בתחום הבישול (ובעיקר האפייה).
  • גיליתי מחדש את הבישול האסייתי. הקירבה (היחסית, כמובן) של אוסטרליה למזרח הרחוק (הקרוב מהצד שלהם), וריבוי המהגרים האסייתים במלבורן, גרמו לכך שיש כאן שפע של חומרי גלם מסין, תאילנד, ויטנאם, הודו וכל מדינה אסייתית אחרת שתוכלו לחשוב עליה. גיליתי כמה מכולות אסייתיות ודוכנים נפלאים בשוק, והכנסתי לשימוש כמעט יומיומי מוצרים כמו בוק צ'וי, בזיליקום תאילנדי, מנטה ויטנאמית, עליי קפיר ליים טריים, ועוד אחרים אקזוטים יותר ופחות. הווק שערן קנה לי ליום ההולדת באוקטובר הפך לכלי השימושי ביותר במטבח, וההקפצה - לטכניקת הבישול הפופולרית והאהובה ביותר.
  • הקירבה לשוק של פאראן הפכה את הביקור בשוק לחוויה שבועית נפלאה. האם יש סיכוי שכשנחזור נגור במרחק הליכה משוק הכרמל? הלוואי…

Prahran Market
Prahran Market

כל זה מתייחס בעצם רק לבישול בבית. מי שמכיר אותנו בטח יודע שלא הסתפקנו בזה. שני ספרים שמוציא העיתון המלבורני The Age הפכו לחברינו הטובים ביותר: The Good Food Guide – מדריך המסעדות הטובות של מלבורן, וה-Cheap Eats – המדריך למסעדות ובתי-קפה זולים וטובים. חרשנו את מלבורן בעקבותיהם, ונהנינו מארוחות מצויינות וממאות ספלי קפה מוצלחים (ברובם). אז רק כמה שמות, כמו שמאוד מתאים לומר במקרה זה – על קצה המזלג:

מסעדות
Three, One, Two – שה-Good Food Guide העניק לה את התואר "המסעדה החדשה הטובה ביותר", ושבה חגגנו את יום הולדתי בארוחת טעימות מצויינת.
Cicciolina – מסעדה נהדרת ב-St Kilda, שלא מקבלת הזמנות, אבל שווה להמתין בבר הנחמד שלה…
Hako ו-Yu-u – שתי יפניות מיוחדות. אחת קטנה וגלויה והשניה מרווחת, אך חבויה מאחורי דלת סודית.
Sweet Basil – התאילנדית השכונתית שלנו.
Basque Tapas Bar
– טאפסים טעימים, במיוחד שוט הגספאצ'ו, ואווירה נחמדה (וגם ליד הבית).
Morrocan Soup Bar – מקום עם אוכל מרוקאי מצויין ובו גם הדבר הכי קרוב לחומוס טעים שאכלנו כאן.
Gasworks Café
– עוד מקום עם אוכל ים-תיכוני ואווירה כיפית.
Soulmama – מסעדה צמחונית עם אוכל טעים ושיטת הגשה מעניינת.
Lentil As Anything
– גם אוכל צמחוני לא רע, אבל – בעיקר – מקום עם אג'נדה חברתית, בו אתה משלם כמה שאתה רוצה (וכמה שאתה יכול).

On The Corner Cafe
On the Corner Cafe

בתי-קפה
Piccolo – האחד והיחיד. בית הקפה "שלנו", בו ישבנו, קראנו עיתון, פטפטנו עם הבעלים והעובדים, ושתינו קפה נפלא כמעט כל בוקר. שם ערכנו את מסיבת הפרידה שלנו מהחברים במלבורן, התמונה של ערן מהפרסומת לתערוכה תלויה שם עכשיו על הקיר…
On the Corner – הקפה השני שלנו. אם לא מצאתם אותנו בפיקולו, כנראה אנחנו שם. קפה טוב, צוות עובדים חמוד, ושמש נהדרת בשולחנות על המדרכה (בימים שיש שמש…).
Amici Bakery Cafe
– אם רצינו לא רק לשתות אלא גם לאכול משהו קטן, הלכנו לאמיצ'י, שהוא גם מאפייה, וקראוסון השקדים המעולה שלו יעמוד בכבוד בתחרויות עם בתי מאפה בפריז.
Ice Café Bar – עדיין בשכונה. בית קפה הומואי, שממוקם בחוכמה מול מכון הכושר ובקרבת כמה מהמועדונים הפופולריים בעיר. כנראה שבליינים רציניים מגיעים ביום ראשון בבוקר ישירות מהמועדון לבראנצ'…
St. Ali
– אם יש קפה שיכול להתחרות בקפה של פיקולו – זה כאן. הם קולים בעצמם את הקפה, ומקום קולי באופן כללי…
Icoco Café – גם קפה מעולה וגם מקום סביבתי-אורגני-ידידותי לעולם…
Wall Two 80
– בית קפה צדדי ב-Balaclava עם מושבים הדבוקים לקיר החיצוני שלו.
Pushka - בית קפה קטנטן החבוי בסמטה צרה בין פחי אשפה לא יכול להיות גרוע, נכון?
Babka - בית קפה מאפיה ב-Fitzroy, שווה במיוחד בגלל העוגות (טארט-טאטן מצוין!)

St Ali
St Ali Cafe

זהו. חוזרים הביתה. לאבו-חסן, לאורנה ואלה, לג'וז ולוז… היה כיף במלבורן, אבל בהחלט יש לאן לחזור!

כמה עולה לסגור ולעזוב?

יום שלישי, 3 ביולי, 2007

כבר שבועיים שאנחנו אורזים, מסדרים, שולחים, מקבלים, בודקים ורושמים - הכל כדי לעזוב בשלום את מלבורן (טוב בסדר, זה לא שלא עשינו עוד כמה דברים כייפים חוץ מזה). אבל מה שאנחנו בעיקר עושים בזמן האחרון זה משלמים. מסתבר שזה בכלל לא זול לסגור את כל ענייניך ולעזוב. כלכלית היה משתלם הרבה יותר פשוט להשאר, ואולי בכלל לא לבוא???

הבלגן הכי גדול שהיה לנו (תרתי משמע) היה סידור וניקוי הדירה השכורה. מדובר בדירה מרוהטת שהיינו צריכים להחזיר במצב תקין (כמו תיקון בעיית חשמל קטנה שהייתה באחריותינו) ומצוחצחת למשעי (אבל ממש!), כולל ניקוי מקצועי בקיטור של השטיחים מקיר לקיר. לסוכנות הניהול של הדירה יש חברת ניקיון מומלצת שמגיעה עם אחריות, שאם נשתמש בה לא יבואו אלינו בטענות אם משהו לא יהיה בסדר. כמעט נפלנו על הרצפה כשהם נתנו לנו את הערכת המחיר שלהם לניקוי (להזכירכם ארבעה חדרים בשני מפלסים, שטיחים מקיר לקיר וכו'): 430$ (!!!) (דולר אוסטרלי = 3.3 ש"ח). אחרי ויכוחים, מו"מ ונסיונות, ירדנו ל-370$. בפעם הבאה אני משתמש בשירותי הניקיון של לרמן ושות' מקרצפי מדרכות, אולי הם יעשו לי מחיר יותר טוב.

חדר הכושר, לעומת זאת, היה קצת יותר ידידותי לסביבה. קצת קשה להאמין שהצלחנו להתמיד בו במשך השנה האחרונה (בין אם אימון כללי, ריצה או אירובי מדרגה). בהתחלה כשביקשנו לבטל הסבירו לנו שצריך להודיע על כך חודש מראש (וכמובן להמשיך לשלם במשך חודש). אבל כנראה שבמשך השנה הצלחנו לעשות רושם מספיק טוב, כי אחרי שביקשנו, הצענו, שאלנו, ובעיקר הסברנו שאנחנו עוזבים את המדינה, ולא עוברים לרשת המתחרה, הם הסכימו לבטל את המנוי תוך שבוע ע"פ בקשתנו.

צריך גם לסגור חשבונות כמו גז, חשמל, מים, טלפון, שחלקם דורשים ממך תשלום מיוחד על ניתוק. ואיך אפשר לשכוח את סאגת האינטרנט שהתחילה בקנס של 210$ ונגמרה ב-0$ עגול ויפה?

ומה עם לקחת איתנו את כל השטויות שהבאנו מהארץ ושצברנו בשנה האחרונה? כשנסענו לפה נעזרנו בשירותיו מלאי החן של חבר טוב, שדאג שלא נשלם על משקל עודף של מזוודות. אבל בצד הזה של העולם אין לנו חברים כאלה! ומה שיש לנו זה בערך 15 קילו משקל עודף לכל אחד מאיתנו (של המזוודות!!! לא שלנו! אמנם אכלנו טוב השנה, אבל לא צריך להגזים!). אין ברירה - צריך לשלוח מזוודות הביתה בשירותי משלוח מיוחדים.

אז בוא נראה מה היה לנו?

ניקוי דירה: 430$ 370$
חשמלאי: 90$
חדר כושר: 150$ 0$
ניתוק גז וחשמל: 40$
ניתוק אינטרנט: 210$ 0$
משלוחים לארץ: 500$

סה"כ: 1420$ 1000$ (דולר אוסטרלי = 3.3 ש"ח)

מצד שני, (זה קצת נשמע כמו אוי אוי אוי, אני יודע), השנה הזו היתה שווה כל דולר. אז אני פשוט אשלם ואשתוק.

אמנות מודרנית ואנימציה ממוחשבת

יום שלישי, 3 ביולי, 2007

בשבוע האחרון הזדרזנו והספקנו להגיע לשתי תערוכות מיוחדות שנפתחו בעיר. הגדולה יותר היא תערוכת הגוגנהיים, שעם פרסום כמו שלה, באמת חייבים ללכת. התערוכה כללה מבחר מרשים של יצירות אמנות מודרניות מ-1940 ועד ימינו: ציור, צילום, אמנות פלסטית, וידאו וכל מיני דברים בין לבין, שהגיעו ממספר מוזיאוני הגוגנהיים ברחבי העולם.

מזל שהבאתי איתי את המדריך הפוסט-מודרני שלי לאמנות מודרנית, הידוע גם בכינויו "הבנזוג", שיעשה לי סדר בשלל האמנים, הזרמים והשמות שהתערוכה התהדרה בהם: החל מרות'קו וג'אקומטי, דרך ליכטנשטיין, וורהול, וקונס ועד מייפלת'ורפ ושרמן. כמובן שהוצגו עוד עשרות אמנים אחרים, ובינהם אפילו אגם.

כמו תמיד, לא הכל ברור, וחלק תמיד נראה ברגע הראשון כמו: "מה? זו אמנות?!?", אבל כבר מזמן הפסקתי לצפות להבין כל דבר. זו אמנות, וזה צריך קודם כל לעניין, לרגש, לזעזע, לקרב, לדחות, ורק אחר כך אולי להסביר את עצמו. העושר והמגוון שתארו את השוני האמנותי לאורך השנים הבטיחו שעל כל מוצג פחות מעניין, היו לפחות שניים מעניינים במיוחד. כך שמבחינתי, התערוכה הייתה מוצלחת ביותר.

זו אמנות!?!?
Lips by Jeff Koons

התערוכה השנייה הייתה של Pixar, החברה שהביאה לעולם את: Toy Story, Bug Life, Finding Nemo, Monsters Inc, The Incredibles ועוד. תערוכה מדהימה על אחורי הקלעים של האנימציה התלת-מימדית. נראה שהדבר שהיה הכי חשוב ל-Pixar להבהיר הוא שהמחשב הוא רק כלי (כמו עיפרון), והרבה לפני שהם משתמשים במחשב, עוברים שבועות של ציורים, תכנונים, בניית מודלים פיזיים, כתיבת סיפור ועוד דברים רבים! לי אישית זה נשמע כמו: "אוי, אוי, אוי, כולם חושבים שאנחנו לא עושים שום דבר חוץ מללחוץ על כמה כפתורים במחשב, ובום יוצא סרט. בעצם אנחנו עובדים נורא נורא קשה! למה אף אחד לא מאמין לנו???"

האמת היא שזה היה ממש מגניב. חוץ מכל מיני סקיצות של דמויות ועולמות, הסברים ודוגמאות על בניית העולמות ושימוש בצבעים ותאורה, אפשר לצפות בכל מיני סרטונים קצרים בהם אנשי Pixar מספרים על תהליך העבודה שלהם. לדוגמה, האם ידעתם שבמקור סאליבן, המפלצת הגדולה והכחולה ב-Monsters Inc היתה אמורה להתהלך על רגליים מרובות ולהרכיב משקפיים??? ועד כמה מסובך (עד כמעט בלתי אפשרי) היה לכתוב את התוכנה שתדמה התנהגות טבעית של שיער ארוך עבור וילוט ב-The Incredibles?

עוד היו כל מיני טיזרים קטנים ומפתים לסרט החדש ראטטוי, שיצא בהמשך השנה ונראה מבטיח ביותר! אותו כנראה שנראה כבר בארץ.

קצת יין לסיכום

יום שני, 2 ביולי, 2007

כתבנו המיוחד לענייני יין, עופר (הידוע כאן בכינויו "הבנזוג") נדרש לערוך את סיכום היין של השנה שלנו כאן:

אוסטרליה היא אחד המקומות הטובים ביותר שיכולתי לבלות בהם מבחינת יין. אני חושב שיינות אוסטרליים מצטיינים במיוחד בתחום המחירים הבינוני (לפחות בזנים מסויימים). היינות ששתינו כאן היו בדר"כ בטווח של 15-30 דולר אוסטרלי בחנות (50-100 שקל), וכמעט כולם היו שווים כל דולר. בנוסף, הקירבה של אוסטרליה לניו-זילנד והטיול שערכנו שם אפשרו לי גם להנות מהיינות הלבנים שאני הכי אוהב (חוץ מ-Chablis) – סוביניון בלאן ניו-זילנדיים.

מאחר שערכתי רישום מדוקדק של כל היינות שקנינו, הסתבר לי עכשיו שבעשרה החודשים האחרונים שתינו יותר מ-50 בקבוקים (!!!), וזה רק בבית (לא כולל יינות ששתינו במסעדות). נכון שההתרשמות שלי מהיין האוסטרלי והניו-זילנדי קצת מוטה, כי שתיתי בעיקר זנים שאני אוהב במיוחד: מאוסטרליה - בעיקר פינו-נואר ושיראז, ומניו-זילנד - בעיקר סוביניון בלאן ופינו-נואר. מצד שני, אלו גם הזנים ששתי המדינות מצטיינות בהן (בעצם, גם קברנה סוביניון באוסטרליה).

שלל יין מניו-זילנד
אוסף היין שהברחנו מניו-זילנד בלי שהמכס האוסטרלי עלה עלינו

אז לא נותר לנו אלא לעבור לחלוקת פרסי היין של עופר, בקטגוריות השונות:

פינו-נואר אוסטרלי
מקום שלישי: Paringa Estate Peninsula Pinot Noir 2005
מקום שני: De Bortoli Yarra Valley Estate Grown Pinot Noir 2004
מקום ראשון: Dalrymple Vineyards Special Bin Pinot Noir 2004
במקום הראשון ניצב יין שקנינו ביקב קטן בטזמניה מקשישה חביבה המנהלת את המקום עם בעלה. בקבוק אחד שתינו כבר בטזמניה, והוא היה פשוט מעולה (הוא ליווה שוק טלה). את הבקבוק השני שתינו השבוע, וגם הוא היה נהדר, אם כי השאריות ששתינו למחרת אכזבו. במקום השני והשלישי דוגמאות נפלאות ליינות משני אזורי יין נוספים באוסטרליה בהם עושים פינו מצויין: עמק היארה ומורנינגטון פנינסולה - שניהם במרחק יריקה (של יין אחרי טעימה) ממלבורן.

שיראז אוסטרלי (ובלנדים מבוססי שיראז)
מקום שני: Vasse Felix Margaret River Shiraz 2002
מקום ראשון: Mollydooker Two Left Feet 2005
צוות השופטים החליט לא לחלק פרס שלישי בשל אי יכולת להפריד בין מועמדים רבים באותה רמה. במקום השני ניצבת דוגמא טובה לשיראז מדרום אוסטרליה (Margaret River). למקום הראשון, למרות שמדובר בבלנד (שכולל גם קברנה ומרלו), הגיע יין מיקב "שערורייתי" – זוג (אשה ובעל) שהכין יינות במקומות אחרים, החליט לפתוח יקב משלו – וכבר בשנה הראשונה קיבל יין שלו את הציון 99 מכהן היין האמריקאי רוברט פרקר ג'וניור. הזוג (שניהם שמאליים, אגב, ומכאן השם) מכין יינות סמיכים, מרוכזים ועסיסיים (תיאורים שלא שומעים הרבה בקשר ליין, נכון?), עם אחוזי אלכוהול מעוררי פלצות יחסית ליינות אחרים – אבל עדיין מצליח לייצר יינות מאוזנים ומפתים. קשה לשתות את היינות האלו מבלי להגיד "וואו"…

פינו-נואר ניו-זילנדי
מקום שלישי: Villa Maria Marlborough Cellar Selection Pinot Noir 2005
מקום שני: Rockburn Central Otago Pinot Noir 2003
מקום ראשון: Isabel Marlborough Pinot Noir 2002
כל היינות האלה נקנו ביקבים בהם ביקרנו בניו-זילנד. כאן צריך אולי להודות בהטיה מסויימת בתוצאות: הצופה חד העין יבחין אולי במתאם בין שנת הייצור לדרוג… מה לעשות, פינו-נוארים צריכים כמה שנים כדי להפוך ליותר מורכבים ומעניינים…

סוביניון-בלאן ניו-זילנדי
מקום שלישי: Cloudy Bay Marlborough Sauvignon Blanc 2006
מקום שני: Villa Maria Marlborough Private Bin Sauvignon Blanc 2006
מקום ראשון: Saint Clair Marlborough Wairau Reserve Sauvignon Blanc 2006
באופן מפתיע, אולי, למי שלא יוצא לו לשתות הרבה סובניון בלאנים ניו-זלינדים, קלאודי ביי לא ניצב במקום הראשון. שתינו אמנם 4 בקבוקים שלו השנה והוא היה נהדר, אבל יש היום סוביניון-בלאנים ניו-זילנדיים לא פחות טובים, ולטעמי, הרזרבד של סיינט קלייר אפילו טוב יותר. קשה להתחיל לתאר את מגוון הריחות הטרופיים שיש לו, החמיצות מאוזנת בדיוק במידה, וההנאה מושלמת. שתינו בקבוק אחד, והשני מחכה, וכנראה יפתח מחר לסיום…

זהו. לצערי, שום דבר מכל אלה לא יגיע איתנו לארץ… נחזור לשתות דלתון ואמפורה שאנחנו אוהבים, נתעלם מהיינות האוסטרלים הנחותים המיובאים לארץ, ונמשיך להתגעגע…

עוד עיר ללא עישון

יום ראשון, 1 ביולי, 2007

האחד ביולי היה יום חג לאנשים רבים במלבורן. היום נכנס לתוקף חוק איסור העישון בכל מקום ציבורי. כבר מזמן אסור לעשן במסעדות, אבל מהיום האיסור כולל פאבים, כולל מועדונים, כולל הכל!!! הידד! כנראה שבגלל תקנות עירוניות נוספות, חלק מהעסקים גם לא יכולים (או רוצים) להרשות ללקוחות לעמוד בפתח המקום כדי לעשן (ואולי גם להרעיש או ללכלך), ולכן צצו בכל רחבי העיר גגות פתוחים לטובת המעשנים.

אין ספק שמדובר בתקנה מצוינת, שנספיק להנות ממנה רק עוד כמה ימים עד שנעזוב. הלכנו היום עם מני ושריל לשמוע להקת בלוז באחד הפאבים ב-Fitzroy. המקום היה מלא באנשים, וריק מסגריות. מי שרצה לעשן, יצא החוצה. זה היה מופלא! גם אפשר להנות מהמקום, מהמוזיקה ומהשתייה בלי להחנק. וגם אפשר לחזור הביתה בלי לרוץ למקלחת כדי להסיר מעליך את ריח העשן שנדבק בכל דבר שזז!

בשני דאנס-ברים שהייתי בהם לאחרונה, הודיעו שהחל מהשבוע הקרוב ייאסר העישון במקום. בשני המקרים תרועות הלא מעשנים גברו בכמותן על מחאות המעשנים. מה שמראה שיש מספיק קהל שמייחל לשינוי הזה ושקיים יסוד סביר להניח שהאיסור יוציא מהבית בליינים חדשים שיחליפו את המעשנים שיתבאסו בבית. למרות שאני מסכים שיש משהו בטענות המעשנים שהם הולכים ונדחקים לשולי החברה, קשה לי באמת להרגיש כלפיהם אמפתיה. במיוחד כי עד עכשיו רבים מהם היו עסוקים בלנשוף עלי עשן סיגריות.

הלוואי! הלוואי שבישראל יעבירו חוק כזה. הבעיה היא כמובן שבישראל לא חסרים חוקים, אלא אכיפה והתייחסות ציבורית. במלבורן מספר האנשים שינסו לעשן במקום שאסור בו יהיה קטן, ואני בטוח שאם מישהו ינסה, עובדי המקום יפנו אליו מייד ויורו לו להפסיק. הקנסות גבוהים והמנטליות היא שמירה על החוק. ובארץ? אנשים רבים פשוט מצפצפים על החוק. לא מעט מסעדות בכלל לא מנסות לעמוד בתנאי החוק (והשיא הוא כמובן הבר המעושן הצמוד לשולחן שמוגדר כללא עישון), קניונים בדרך כלל לא ששים לטפל במעשנים. ואכיפה? של העיריה? או של המשטרה? הצחקתם אותי.

אני פניתי פעם לעיריית תל אביב (במסגרת חוק חופש המידע) וביקשתי לדעת מה מספר הפקחים שאוכפים את חוק איסור העישון ומה גובה הקנסות שהוטלו על עסקים בתל אביב. להלן תמצית תשובת העירייה: "לידיעתך, אכיפת חוק העישון מוטלת גם על משרד הבריאות והמשטרה. בשלב זה אוכפת העיריה את החובה להציב שלט המורה שאסור לעשן." נהדר. תודה רבה, באמת.

אבל המאבק הציבורי בנושא בישראל לא מרפה. יש אתרים, יש עצומות, יש הפגנות. אני עדיין אופטימי. יש עוד סיכוי שאצליח לחזור יום אחד הביתה פחות מעושן, ועם קצת פחות רעל בתוך הריאות שלי. אמן.


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏