ארכיון פוסטים מהחודש "אוקטובר, 2007"

קפה נטול זכויות

יום ראשון, 28 באוקטובר, 2007

ביקרנו בסוף השבוע את המלצריות השובתות מול בית הקפה שלהן קופי טו גו שבפתח אוניברסיטת תל אביב. קראנו על הנושא בכל מיני מקומות, ורצינו לשמוע ממקור ראשון על מה ההמולה, אז הלכנו. גילינו מלצריות ומלצרים נחושים שעושים עבודה מצוינת בשכנוע הלקוחות לא להכנס לבית הקפה.

התלונה העיקרית של המלצריות היא על אופן הטיפול בטיפים. לפי מה שסיפרו לנו, עד להתאגדות המלצרים לפני כשלושה חודשים ולמו"מ שנערך מאז, עברו הטיפים בכל משמרת לקופסה נעולה בבעלות ההנהלה. בכסף הזה השתמשו להשלמת חוסרים בקופה, להשלמת דמי אבטחה אם לא הגיעו למכסה נקובה מראש, להשלמת שכר על שעות נוספות, על תיקון ציוד שנשבר, וחלקו חולק כטיפים ע"פ ראות עיניו של המנהל.

קופי טו גו, קפה נטול זכויות

בוא נעבור רגע לצלע הנוספת של משולש בית הקפה. הלקוחות. זה אנחנו. כשאני משאיר טיפ, אני מניח שהכסף הולך למלצר/ית שלי או מתחלק בין כל המלצרים. זו בדרך כלל ההנחה הבסיסית בכל מקום שמשרתים אותך. אם בעלי הקפה רוצים שאשלם עבור כל דבר אחר, שיגלמו את זה בתוך מחיר המוצרים (הם גם ככה עושים את זה בכל מקום שסלט עולה 40 ש"ח!). זאת אומרת שנראה שבית הקפה הזה, לא רק פגע במלצריות/ים, אלא גם שיקר במשך שנים ללקוחות שלו. יופי של דרך לנהל עסק!

אפילו פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (בניגוד לבתי הדין האזוריים) התייחס לנקודת המבט של הלקוח וקבע שאם הטיפ לא נכלל בחשבון, מניח הלקוח שהוא מועבר ישירות למלצר, ולכן אי אפשר לכלול אותו כחלק משכר המלצרים. אם הטיפ כן נכלל בחשבון, מניח הלקוח שהוא נספר בספרי המסעדה והיא משלמת את כל שכר המלצר. במקרה כזה אפשר להשתמש בטיפ לתשלום השכר.

בנוסף הבינו המלצריות בקופי טו גו שגם חלק מזכויותיהן החוקיות נפגעות. חלקן עובדות במקום כבר כמה שנים, אבל רק בעקבות ההתארגנות לוועד דרשו וקיבלו את מה שמגיע להן מזמן: ימי מחלה, ימי חופשה, דמי הבראה וכו'. מי מאיתנו נהנה מהזכויות האלה והיה עולה על דעתו לעבוד במקום בו לא מקבלים אותן?

אני חושב שבבסיס המאבק של המלצריות/ים יש תחושה קשה של חוסר הוגנות. זה לא כייף גדול לעבוד במשך שנים בתחושה של "דופקים אותי". לכן מה שמעצבן אותי בכל הסיפור הזה, הוא דווקא לא כל הדקדוקים החוקיים (שהם בהחלט חשובים), אלא הרושם שאני מקבל על התייחסות הכללית של ההנהלה לעובדים. מלצר רק כמשאב שצריך לנהל אותו ולא גם כבן אדם שיש לו חלק במקום ובהצלחה שלו.

קופי טו גו ריק מאדם! Coffee To Go Empty
לפעמים זה כן נעים לראות קפה ריק

פרטים נוספים על השביתה עצמה, התנאים וכו' אפשר לקרוא באתר של המלצרים. ובאתר המוצלח הרהורים של אבא, אפשר לקרוא את תגובת המנכ"לית של רשת קופי טו גו, את תגובת העובדים ואת תגובתה הנוספת של המנכ"לית. אותי היא לא שכנעה. היא מתעלמת באלגנטיות מכל מיני טענות שכנראה אין לה תשובות טובות עבורן. מכל דבר שהיא מתעקשת שהוא חוקי, עדיין עולה לדעתי ריח של יחסי עבודה די מסריחים. במיוחד שההתנגדות המרכזית של בית הקפה היא לחתום על הסכם כתוב. הם חושבים שמישהו יאמין להבטחות שהם יתנו בעל פה.

ולמי מאיתנו שנכנעו לצו האופנה, אפשר גם להביע תמיכה ע"י הצטרפות לקבוצה הזו בפייסבוק (שהרי אם זה לא קיים בפייסבוק, זה לא באמת קיים).

עדכון: שביתת המלצרית הסתיימה בהצלחה!

כן, עוד פוסט על וורדקאמפ ישראל 2007

יום שבת, 27 באוקטובר, 2007

כל מיני חברים פתחו זוג עיניים נדהמות כשסיפרתי להם שהייתי בכנס וורדקאמפ. ממה הם כל כך הופתעו? שאנשים נפגשים כדי לקשקש על נושאים שמעניינים אותם? שיש עוד דברים שקורים בימי חמישי חוץ מהעבודה שלהם? או שהם אמרו לעצמם: כנס? זה חייב להיות משהו מעונב ומשעמם. מה שאומר שהם באמת לא מכירים את החבורה הזו. המינגלינג חגג (-:

בכל מקרה, וורדקאמפ, שבא לקדם את קהילת הבלוגרים העצמאיים בארץ ואת וורדפרס כפלטפורה מובילה בקהילה הזו, היה מוצלח, וראוי להודות לכל מי שטרח, ארגן והפיק. כמו ילד טוב (או אולי מדויק יותר בהקשר הזה, עתודאי-לשעבר טוב) ישבתי והקשבתי לכל ההרצאות (אבל לא סיכמתי, אז לא לבקש לצלם ממני). כל הרצאות הסולו היו מעניינות והקיפו מגוון של נושאים החל מדיון תיאורטי בנושא זכויות יוצרים, דרך עיצוב הבלוג ויצירת פודקסטים ועד ירידה טכנית לנושאי אופטימיזציות והתקנה hands-on של וורדפרס. גם אני חייב להזכיר את הבדיחה שההרצאה "כך תתקינו וורדפרס בחמש דקות וקצת" ארכה שעה.

חבל שחלק נכבד מההרצאות קוצץ בגלל חריגה מלוחות הזמנים, אבל מה לעשות, ככה זה בכנסים. נראה היה שהטעימות ערבו לקהל, והשאלות הוכיחו שיש רעב לעוד. אני בטוח שרבים יורידו את המצגות מאתר הכנס וימשיכו משם הלאה.

גם הרעיון להביא את לורל ואנפוסן הצליח מעל ומעבר. מדובר באישה מקצוענית ובפצצת אנרגיה מטורפת, שהתגלתה גם בתור סטנדאפיסטית לא קטנה. מי ידע שסקריפטים של פיירפוקס יכולים להיות כל כך מצחיקים? בכלל ציינתי לעצמי את אחוז הנשים הגבוה בקהל ועל הבמה. מעניין לברר אם יש הבדל בנושא הזה בין הקהילה העצמאית לבין כלל הבלוגספירה. שרון, לטיפולך האקדמי, אודה.

הפאנלים היו קצת יותר בעייתים. הדיון על הבלוג ככלי שיווקי לעסקים היה ארוך מידי ונראה שלא באמת עניין את רוב הקהל. זה היתה תחום קצת שונה יחסית לשאר היום, ואולי היה לו פוטנציאל לפתוח צוהר קטן לנושא. בפועל רובו התמצה בעקיצות על חשבון חברת בלינק, טיב-טעם וחתולים.

הפאנל השני "לא רק לגיקים: כיצד למדנו לבד להתקין ולתחזק וורדפרס" התחיל, במה שהגדיר שכני לספסל, "חיים שכאלה" של כל מיני בלוגרים. חלק עניין יותר, וחלק פחות. בין הקטעים המוצלחים היו בדיחות ציניות של תומר ליכטש, ורגעי מבוכה מקסימים כשיאיר רווה ביקש להבין מי הם רן יניב הרטשטיין ואח"י-דקר ולהודות להם לקול מחיאות הכפיים בקהל (כנראה שכל קהילה צריכה את הסלברטיז שלה).

אבל הקטע הטוב באמת היה שאחרי כל הסיפורים הנפלאים על איך אחרי שהתקנתי וורדפרס, רזיתי בחמישה קילו, גבהתי בעשרה סנטימיטר והיום אני מאושר ומרגיש בנוח עם הגוף שלי, סוף סוף התחיל להיות מעניין באמת. מיטל שרון, האחרונה בפאנל, העיזה לקום ולצעוק שוורדפרס הוא עירום סיפרה על הנסיון העגום שלה. שזה לא היה בכלל קל. לא להתקין, לא לקנפג, לא לעצב, לא להעביר פוסטים מישראבלוג לוורדפרס. ובקיצור: מבאס.

ואז קרה מה שקורה בדרך כלל לחברה או קהילה שמותקפת על ערכיה הבסיסיים (והרי זו לא הייתה באמת התקפה, כמו שמיטל מסבירה). מיד יצאה התקפת נגד שמטרתה להגן על הבית ועל קודשי ישראל. להכריז, לשכנע ולהסביר שוורדפרס זה קל. ואם זה לא קל, אז לא יותר קשה מדברים אחרים. ואם זה יותר קשה מדברים אחרים אז זה בגלל שאי אפשר לצפות שכל דבר יהיה קל בחיים, ואם אתה מצפה שיהיה לך קל, אז לא ברור מה אתה עושה פה בכלל…

אני חושב שוורדפרס הוא כן יחסית קל. ההתקנה של הבלוג עברה די בקלות, ומאז לא נתקלתי בקשיים מיוחדים. אבל ברור לי שלא כולם חווים את זה ככה. לא קשה להסתבך, לטעות או פשוט לא להבין. גם אם אתה מקבל הוראות די מפורטות. אני בכל זאת גם מסכים עם מי שאמר שיש דברים שצריך קצת ללמוד לפני שעושים. לא כל דבר יכול להיות פשוט עד כדי גיחוך, והקמת בלוג עצמאי היא כנראה עדיין אחד מהם.

א-ב-ל, אני חושש שמי שאומר את זה שוכח לפעמים שגם אם אי אפשר להפוך את ההתקנה והתפעול של בלוג עצמאי לפשוט מאוד, אפשר כן לפשט דברים, להקל, לשפץ, לעגל ולעזור. אני לא ספץ גדול בוורדפרס, אז אני מקווה שהדוגמה שאביא מתאימה: התקנת תוספים לוורדפרס. כל כך קשה להעלות קבצים ב-FTP? לא. אבל לא יותר פשוט וקל להשתמש בתוסף כמו OneClick?

אני מכיר את אותן הסוגיות ממערכות אחרות בהן כן הייתי מעורב בפיתוח. לא הצלחתי להבין למה המשתמשים מתלוננים. לי המערכת נראתה מאוד ברורה ומאוד אינטואיטיבית. באמת. אבל עם הזמן הבנתי שגם אם אני לא מסכים עם המשתמשים ברמה העקרונית, יש מקום לשיפורים פרקטים. זה רק יכול לעזור.

וחזרה לשורה התחתונה: היה אחלה. תודה רבה. ובכייף שוב בשנה הבאה.

מה עדיף: רוצחת שכירה או ספרית?

יום ראשון, 21 באוקטובר, 2007

"קולית לשעבר" התקשרה אלי השבוע נזעמת כולה. "ראית את השער של דפי-זהב החדש"?, שאלה.
- "לא", השבתי (ובליבי הוספתי: מי משתמש בספר דפי זהב בערך בשמונה שנים האחרונות?!?!), "למה?"
"השער מלא בדמויות playmobil. יש רופא, כבאי אש, שוטר, בנאי, טבח, איש עסקים, גנן, צוללן ו… ספרית אחת. אני רוצה שתכתוב משהו לדפי זהב ותתלונן."
- "מה את רוצה שאני אגיד להם?"
"שזה לא בסדר, שבין כל הגברים יש רק אישה אחת. ועוד ספרית! בהתחלה חשבתי שהיא מחזיקה אקדח, אבל אחר כך הבנתי שזה מייבש שיער. תגיד, אתה חושב שצריך להתלונן גם בפני playmobil?"

נדמה לי, או שהפכתי בזמן האחרון לאחת הזקנות הללו שמטרידות את כולם? מין grandpa simpson שרואה טלוויזיה רק כדי לספור כמה מילים גסות אומרים ואחר כך להתלונן על זה. אבל נעזוב את זה בצד רגע. לא צודקת "קולית לשעבר"? צודקת.

מה האישה מחזיקה ביד???

הבנזוג בהה בתמונה מספר שניות וטען בתוקף שהוא בכלל לא מצליח למצוא את האישה. הסברתי לו שהספר/ית הוא לא בחור נשי, אלא גברת "אמיתית", ובמציאות כנראה רואים שיש לה קצת חזה. אם ככה, הכריז הבנזוג, נראה לי שגם למוכר הגלידה המשופם יש קצת חזה. אולי הוא טרנסקסואלית? אולי דפי זהב הרבה יותר חתרניים ממה שנדמה לך?

אולי… בכל מקרה, הם קיבלו ממני הבוקר את המכתב הזה, ונחכה לתשובה…

הנדון: תלונה לגבי שער המדריך באיזור השרון לשנת 2007-2008

שלום,

לאחרונה ראיתי את השער של מדריך "דפי זהב" החדש באיזור השרון (2007-2008), והתאכזבתי קשות. השימוש בצעצועי ילדים כבעלי מקצוע הוא אמנם נאה, אך אני סבור שכשלתם בכל הקשור בייצוג הוגן ושיוויוני של נשים וגברים בשוק העבודה.

בתמונה מופיעות 13 דמויות גבריות ורק דמות נשית אחת! כלומר הנשים בעולמכם מהוות פחות מ-8%, לעומת כ-46% בשוק העבודה הישראלי (בשנת 2006 ע"פ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). האם חסרות רופאות, שוטרות, נשות עסקים ועוד נשים עובדות בעולמנו? היכן הן?

שמחתי לגלות את הפסקה הבאה באתר "דפי זהב" בעמוד הערכים שלכם:

קהילה
דפי זהב ועובדיה מכירים בכך שיש לנו אחריות והזדמנות לתרום לקהילה בה אנו חיים ולהשפיע בכך השפעה משמעותית על דרך חייהם של אנשים.

ובכן ברור, שע"י שימוש בשער כזה משפיע מדריך "דפי זהב" לרעה על הקהילה. הוא מנציח סטריאוטיפים מגדריים וחוסר שיוויון בין גברים לנשים, ומפיץ אותם לכל בית במדינה.

ועוד מעניין לשאול: כמה נשים עובדות ב"דפי זהב"? מה אחוזן מתוך כלל העובדים? ומה דעתן על השער שמייצג אותן?

בכבוד רב,
נויפלד ערן

עדכון: דפי זהב, תלונה ומגדר - חלק ב'

בית הקפה המסדרוני בעבודה

יום שבת, 20 באוקטובר, 2007

הפוסט שלי בנושא הפוסטר הענק של בית הקפה שנתלה במקום עבודתי, הצליח לעורר איזה הד או שניים בעבודה. אז החלטתי להתאמץ להשיג את התמונה הזו שצולמה ע"י אחד העובדים. לצערי, עוד לא התפתחה תרבות קפה במסדרון… בקומה אחרת, דרך אגב, יש תמונה ענקית ונהדרת של חוף ים. יותר שווה!

בית הקפה המסדרוני בעבודה

היה טעים?

יום שני, 15 באוקטובר, 2007

אני חושב שזו הפעם הראשונה (ויתקן אותי מי שזוכר) שאני הולך להמליץ באופן רשמי על בלוג אחר. יש כמובן את רשימת הבלוגים המומלצים שלי בצד המסך, אבל הפעם מדובר במשהו קצת אחר.

גילוי נאות: בעל הבלוג המומלץ אחראי באופן ישיר ל-80% מהארוחות הנכנסות לפי, מהווה חלק בלתי נפרד מחיי בחמש וחצי השנים האחרונות, ידוע גם בשם "הבנזוג" ואיים לזרוק אותי מהבית אם לא אכתוב על הבלוג שלו דברים טובים.

ומכיוון שאני חבר כל כך טוב, ומעריך מאוד(!) את ההבנה הקולינרית של הבנזוג, הסכמתי בשמחה.

אז קבלו את "היה טעים?" בלוג ביקורת מסעדות, בתי קפה ושאר ירקות.

היה טעים?

סמי-חתרנות בסמי-מקום ציבורי בסמי-עבודה

יום חמישי, 11 באוקטובר, 2007

בשבוע שעבר הופתעו האנשים בעבודה שלי, כשגילו שבמסדרון הארוך הצמוד למטבח הקומתי הודבק פוסטר של בית קפה תל אביבי (החלק על המדרכה של אספרסו בר בפינת דיזינגוף בן גוריון). מדובר בתמונה רגילה, שצולמה מסתבר ע"י אחד גיל שוויד, שהוגדלה אח"כ למימדים ענקיים כדי שתכסה את כל המסדרון. לרוחב מדובר בכמה מטרים טובים! והאנשים בתמונה גדולים לפחות פי אחד וחצי מאדם נורמלי.

פוסטר ע-נ-ק!

כמו שאומרים - אתה יכול לאהוב את התמונה הזו, אתה יכול לשנוא אותה, אבל אתה לא יכול להשאר אדיש. היא פשוט כל כך גדולה ותופסת חלק נכבד מאוד משדה הראיה שלך. אז חלק אמרו שזה מגניב. גם ככה הבנין מעוטר בכל מיני תצלומים נאים, וזה כיוון קצת אחר. אחרים טענו שזו דווקא מצמצם את המסדרון, גדול מידי, ובכלל מבאס לראות אנשים יושבים בכייף ברחוב בבית קפה, בזמן שאתה צריך לעבוד. מישהי סיפרה בחרדה שבחור אחד בתמונה יושב עם הרגליים למעלה, והיא ממש נבהלת בכל פעם שהיא רואה את כפות הרגליים הענקיות שלו. בקיצור - שמח.

אני התבוננתי קצת בתמונה והבנתי שמה שבעיקר מתחשק לי לעשות, זה לעשות איתה משהו. לא להשאר בעמדה של צופה (ומקטר) פסיבי, אלא להשתתף באופן אקטיבי בחוויה. אחרי הכל אני הולך לראות אותה כל יום מעכשיו והיא מוצגת באיזור סמי-ציבורי בעבודה, כך שזה בהחלט מאפשר "להתכתב איתה".

כשמדובר ב-ad busting קלאסי באיזור ציבורי אמיתי, מדביקים בדרך כלל כל מיני דברים על לוחות מודעות או פרסומות בכוונה לעקר את המסר המקורי של המוצג (בדרך כלל לקנות משהו), ולהפוך אותו למשהו אחר. נו, זה קצת יותר מידי חתרני למקום העבודה המהוגן שלי, שאני גם מצפה לא להיות מפוטר ממנו בתקופה הקרובה.

חתרני? לא ממש

אז בחרתי בדרך קצת יותר "לייט". לקחתי פתקים צהובים דביקים, ציירתי בועות דיבור, כתבתי כל מיני דברים קצת מצחיקים וקצת מוזרים והדבקתי על התמונה. דברים כמו: "איזה חתיכים עובדים פה!", "כמה טיפ נותנים למלצר בבטא?", "כיף לי ביום חופש!" ועוד. השארתי גם שני פתקים ריקים בתקווה שמישהו ירים את הכפפה ויכתוב משהו משלו, וזה אפילו עבד!

התגובות לא אחרו לבוא. אנשים גילו שיש משהו חדש על התמונה, עמדו, קראו, צחקו, תהו מי זה ולמה זה. אני חושב שזה הוסיף משהו קטן לאינטרקציה של האנשים עם התמונה ועם מקום העבודה שלהם בו הם מבלים כל כך הרבה שעות כל יום. בינתיים עוד מישהו הוסיף פתק משלו. ויש אפילו שמועות שגיל שוויד מחבב את הרעיון! כך שבסך הכל אני די מרוצה.

איזה חתיכים עובדים פה!


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏