עלילות נויפלד בעיר זרה

למי שכבר לגמרי נמאס מלשמוע על הבחירות בתל אביב יפו, ותאמינו או לא, אפילו לי כבר אין כוח לזה, מוזמן לקרוא את הצעתה המצוינת של שרון בנושא.

ולמי שנשאר עוד קצת אורך נשימה, הנה טקסט שלי ב"שקוף" על דב חנין ומרצ, והנה קומיקס בהשראתי (בנושא אחר לגמרי!) באתר של הבנזוג.

כשאתה מתיישב על הבר של הרברט סמואל, והברמן אותו פגשת בפעם האחרונה לפני יותר מחודש אומר לך:

ברמן: הי, מה קורה? דב חנין, נכון?

ערן (מתפעל): נכון, אבל מה עם הרשימה למועצה?

ברמן: מרצ!

וחוץ מזה הייתה ארוחה מעולה.

ונתחיל דווקא מסיפור על עמית ארז.

לפני כמה חודשים ביקרה בארץ חברה טובה, ורציתי לקנות לה מתנה. נכנסתי בצעד בוטח לחנות "דיסק סנטר", הורדתי מהמדף בכניסה את הדיסק של עמית ארז, שילמתי, יצאתי - הכל לקח בערך 2 דקות. רבע שעה אחר כך נזכרתי שבעצם הבנזוג מאוד אוהב את עמית ארז, אז כאקט של רצון טוב (והתחנפות כללית) חזרתי לחנות, לקחתי את אותו דיסק, שוב שילמתי ויצאתי מרוצה.

רק שעה קלה אח"כ כשפתחה החברה את המתנה ושלפה מתוכה את הדיסק של גבע אלון, הבנתי כמה דביל יצאתי. פעמיים! פעמיים נכנסתי לחנות. פעמיים הייתי משוכנע מעל לכל צל של ספק שאני אוחז ביד את הדיסק של עמית ארז, ופעמיים קניתי את הדיסק של גבע אלון. איך לעזאזל זה קרה!??!

אבל כמה טוב שזה קרה. ויצא לי להתוודע לעוד זמר מוכשר מהעדה ההולכת וגדלה של הזמרים הישראליים ששרים באנגלית. ועוד איזו אנגלית! את הביצוע האקוסטי ל-Modern Love כבר שמעתי קודם ברדיו, אבל הייתי די בשוק כשגיליתי שמדובר בזמר ישראלי.

התמונה צולמה ע"י grebulon בהופעה של גבע אלון ויעל דקלבאום, 2007

האווירה בבארבי היתה מצוינת, המקום היה מלא (חלק גם בשולחנות), וגבע אלון שחזר אחרי כמעט שנה בחו"ל הודה שמדובר בקבלת הפנים המרגשת ביותר שהיתה לו. זה תמיד מרתק בעיני לראות אמן בודד שמחזיק הופעה וקהל במשך שעה שעתיים. בלי להקה (עלו לשני שירים או שלושה מיקה שדה וגדי אלטמן), בלי אפקטים (קצת תאורה), רק גיטרה וקול מדהים. זה כנראה אופייני לזמרי פולק טובים.

והקול שלו באמת מדהים. קודם כל הייתי משוכנע שמדובר במישהו מבוגר יותר. משהו בעומק, בחספוס, בשנים שכבר עברו עליו… והצורה שבה הוא משחק בו: מותח, מושך, מאריך, מקצר, עולה ויורד. באיזשהו שלב התלבטתי מה יותר וירטואוזי - היכולת הקולית, או הפריטה על הגיטרה שגם עליה הפליא לנגן במשך הערב. הביצוע שלו בהופעה ל-Wall of Sound, שיר הנושא בתקליט האחרון (והיחיד שאני מכיר) הדגים בדיוק את זה. אם בדיסק הוא מתחיל שקט, מתעתע במאזין שהנה השיר נגמר, אבל אז חוזר קצת יותר רועש ומחוספס, אז בהופעה זה הוכפל פי חמש. ועד כמה שאני בדרך כלל מעדיף את הדיסק על פני הופעות, הפעם זה היה מצוין.

חוץ מזה היו עוד הרבה שירים שלא הכרתי (אני חושב מדיסקים קודמים), הרוב עדיין פולק ואולי קצת רוק-פולק. שיר אחד בהדרן ששר יחד עם מיקה שדה היה כבר על גבול הקאנטרי, וקצת פיצה על זה שלא שר את Sun Bird שחותם את הדיסק ואני מאוד אוהב.

עוד שלוש הופעות הוא ייתן בקרוב: 30 ו-31 באוקטובר בקפה ביאליק, וב-9 בנובמבר בבנקס. ועוד דוגמאות ופרטים באתר המייספס שלו.

והנה ראיון קצר איתו וביצוע של Memories כולל אקורדים:

בשבוע שעבר טיילנו בצפון ובין השאר הגענו גם לעכו. לא, זה לא היה טיול אקסטרים. לא נסענו לבלות בלב המהומות. שמענו שיש סוכת פיוס בתוך העיר, ורצינו לבקר בה. מרוב דיווחים על מה שקרה בעכו, נראה היה שקשה להבין מי התחיל, מי המשיך, וממתי בעצם צריך לספור. אבל תמיד אפשר לבוא לתמוך במי שמנסה להרגיע את הרוחות ולהגיע להידברות. אני חושב שהכתבה בסוף השבוע בעיתון הארץ מסכמת את המצב באופן מעניין ועגום וגם לא עושה הנחות לאף אחד מהצדדים.

עכו נראתה די שקטה. מחסום של שוטרים בכניסה, מג"בניקים פזורים בצמתים השונים. בכל מקרה היינו רק בחלק קטן של העיר ולא ידענו מה בעצם קורה באותן השכונות בהן היו המהומות. סוכת הפיוס הוצבה בכיכר התותח שקרויה גם כיכר רבין (כמה מפתיע…), לא רחוק מהעיר העתיקה. חבר'ה של השומר הצעיר היו עסוקים באותה שעה בהפעלה של עשרות ילדים שהגיעו מבית הספר הערבי הקרוב.

צילום: דורון גז

עשרות קרטונים בצורת יונים חולקו לילדים, נצבעו בצבעי גואש עליזים וסומנו ב"שלום" וב"סלאם". אח"כ תלו את היונים בכל הכיכר, כדי שניסיון הפיוס לא רק ידובר אלא גם ייראה. שאלנו את המדריכים על המצב ומה קורה. הם אמרו שבינתיים לא באים הרבה אנשים, אולי בגלל החג, אולי בגלל שעדיין כועסים. דווקא יהודים באו בינתיים יותר מחוץ לעכו מאשר מעכו עצמה. והילדים היהודים בחופש, ואילו הילדים הערבים עדיין לומדים ואפשר להביא אותם באופן מאורגן.

היה נחמד לראות נקודת אור קטנה בתוך כל הבלגן ששומעים עליו, אבל קשה לומר שזה נסך בי אופטימיות יתר. הבעיות של עכו ושל הדו-קיום היהודי-ערבי במדינה יושבות ומתקתקות כבר שנים רבות. כל כמה שנים מתפוצץ משהו אחר בפאזל הזה. אם לא נשכיל לטפל בבעיות השורש ולטווח ארוך, תתפוצץ לכולנו כל המדינה בפרצוף.

צולם בשבוע שעבר ליד גשר רוקח.

לבנזוג יש כנראה הרבה זמן פנוי. אחרת אי אפשר להסביר איך זה שהוא פותח בלוג חדש כל שבועיים. והפעם: קומיקס תל אביבי-יפואי, שמתעסק (לפחות בזמן הקרוב), איך לא - בבחירות. הנה רק דוגמה אחת.

ושתהיה שנה טובה, וגמר חתימה טובה.