עלילות נויפלד בעיר זרה

חזרתי וקראתי את הפוסט שלי על יום ללא קניות 2007, וגיליתי שמעט מאוד השתנה. בארץ היום הזה ממשיך לעבור בקול דממה דקה, למעט הפעילויות של סלון מזל. וגם הפעם מתקיים במקביל אירוע מכירות גדול (יריד המותגים בנמל).

יום ללא קניות השנה בכל זאת עומד על רקע המשבר הכלכלי וממשיך להציע לעצור ליום אחד ולבחון מה "השיטה" גורמת לנו: צרכנות יתר, הערצה לכסף וצמיחה בכל מחיר ומשברים כלכליים ואקולוגיים. זה לא אומר שהתשובה היא בעצירה מוחלטת, או פנייה של 180 מעלות. אבל זה אומר שצריך לבקר את השיטה ולהחליף אותה במאוזנת ובריאה יותר: לאדם, לחברה ולכדור הארץ.

עדכון: כתבה נאה של הטלוויזיה החברתית על יום ללא קניות.

פרסום החוצות החדש של הבושם החדש של גאפ Gap Individuals הצחיק אותי מאוד. זה נשמע כמו האוקסימורון המושלם: כדי להיות ייחודי ועצמאי, כדאי לך (ולשאר המיליונים סביבך) לקנות את המותג שלנו. זה אפילו עוד יותר מצחיק כשקוראים את האתר של גאפ על הבשמים האלה (אני לא בטוח שזה בדיוק מה שנמכר בארץ):

Under your clothes there’s you. Your spirit. Your sense of character. Your aspirations. Your fantasies. Here lives the essence of who you are, how you define yourself to the world. Gap Individuals invites you to give name to this inner life–The person you are inside and out.
Introducing Gap Individuals, the scent for men or women.
His. Hers. Yours.

ולנוחיותך, תוכל/י לבחור בין ארבעה סוגים של את/ה: The Lover, The Visionary, The Original, The Natural.

ואם אתם מרגישים קצת אחרת, תאלצו כנראה לחכות לקולקציה הבאה.

כל זה הזכיר לי את הקטע המופלא הבא מתוך הסרט The Life of Brian:

פסטיבל הפסנתר ממשיך לספק תוצאות שנה אחרי שנה. ההופעה הראשונה והמצוינת שראינו שילבה את שלומי שבן, קרן אן (שמסתבר שזה שמה הפרטי) והחצוצרן אבישי כהן.

את הווירטואוזיות של שבן על הפסנתר אני מכיר כבר מהופעות קודמות, והשילוב עם טקסטים נהדרים וסגנון הגשה ייחודי מבטיחים הופעה מוצלחת. את קרן אן הכרתי ממש מעט מקודם. אולי להיט אחד או שניים. הופתעתי לגלות שחוץ מללחוש היא יודעת גם לשיר במלוא גרון, לנגן בקול על ארבע גיטרות שונות שהיו על הבמה, ובעיקר להיות קולית.

הם שרו שירים לסירוגין. הוא בעיקר ליווה אותה בפסנתר ומעט מאוד בקולות, והיא שרה שורות מלאות מתוך השירים שלו, בעיקר בתפקיד הבנות: דניאלה, שרמוטה פוריטנית - אתם יודעים איך זה אצלו. חלק מהעיבודים עם כלי הקשת ברקע ועם החצוצרה של אבישי כהן קצת חזרו על עצמם, אבל היו כמה הבלחות מופלאות. אחד השירים הראשונים היה על גבול האוונגרדי, אולי אפילו קצת א-טונאלי. גם התאורה הפכה אדומה וכבדה. בשיר אחר המעבר מעברית, לאנגלית ולצרפתית הוסיף והעלה את הביצוע בדרגה אחת לפחות. גם השיר "מגדל הפזמון" (במקור של לאונרד כהן) היה מפתיע לטובה עם מיני אורגן בקולות מתכתיים משנות ה-80 וקלילות מתוקה.

אני הייתי בהופעה השנייה שלהם, והוידאו מהופעה הראשונה. בחי זה כמובן הרבה יותר טוב!

בין לבין הם דיברו, השתעשעו והצחיקו את הקהל. נראה היה שהם נהנים מכל רגע, וזה הקרין על איכות ההופעה והתחושה הטובה שלי בתור צופה. ההדרן הראשון היה נחמד וכלל שיר מצוין של דוד אבידן. אבל התעלה עליו ההדרן השני (הכתבה גם על ההופעה הראשונה), בו חזרו קרן אן, שלומי ואבישי לקדמת הבמה, ובביצוע אקוסטי לחלוטין וללא הגברה שרה קרן אן את Tennessee Waltz בליווי המיני אורגן של שלומי וקולות הצפצפה שהפיק אבישי מתוך ידיו. זה היה פשוט מדהים.

הבחירות העירוניות, תודה לאל, מתקיימות מחר (יום ג'), ונוכל כולנו לחזור לשגרה נורמלית, שבה אנשים גם כותבים בבלוג האישי שלהם.

כל זה כמובן אם דב חנין לא יפתיע ויגרור את תל אביב יפו לסיבוב שני (ובכל זאת המון בהצלחה!).

מכיוון שאני לא מתכנן להשקיע את מיטב זמני לקראת הבחירות הכלליות כפי שעשיתי לקראת הבחירות העירוניות (ובוא נקווה שלא אצטרך לאכול שום כובע בנושא הזה), אפשר לצפות לחזרתי השוטפת לבלוג שלי בזמן הקרוב…

אני מתגעגע (-: