ארכיון פוסטים מהחודש "ינואר, 2009"

הערה לזכותו של רון חולדאי

יום חמישי, 29 בינואר, 2009

על ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי, יש לי לא מעט ביקורת. אני נוטה לרוב להתנגד למדיניות התכנון והבנייה שלו, לפתרונות התחבורה, מסחור המרחב הציבורי וגם בנושא הדמוקרטיה העירונית יש לו עוד במה להשתפר. אבל כמו שאמרתי בעבר, לא מדובר בשטן הגדול וגם לא בקטן, ודווקא בגלל שאנחנו כמעט רק מבקרים אותו (ולרוב בצדק), חשוב לי לחלוק נקודה שאני חושב שעומדת לזכותו.

ישיבת המועצה האחרונה (7.1.09) עסקה במספר נושאים חשובים. אבל חוץ מהוויכוחים על פסק הדין של בית המשפט בנושא החניון ברוטשילד, הצעקות על האיסור לשבת בשורות הראשונות והשאלה מה בדיוק כולל הפרוטוקול של ועדת הכספים, היה גם שלב בו נאם חולדאי את "דברי ראש העירייה". בין השאר התייחס חולדאי למצב בדרום, ופירט לגבי העזרה שהגישה העירייה ליישובים שונים. ואז באו הדברים הבאים:

מר רון חולדאי - ראש העירייה:
הארועים ביפו: המצב הבטחוני בדרום הארץ והלחימה בעזה משפיעים, מן הסתם, והדבר אף מובן, על הקהילה הערבית ביפו. כך למשל המבצע הצבאי החל באותו יום בו נערך ביפו פסטיבל שלוש החגים שהפך כבר למסורת ב-4 השנים האחרונות. אנו גם עדים להפגנות מחאה וגילוי אבל מצד האוכלוסיה הערבית ביפו. הרגישות והמתיחות מובנות מאליהן. מחאה חוקית היא חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית,

קריאה:
(ע"פ הקול ששמעתי, זה היה חבר המועצה, ראש הליכוד, ארנון גלעדי - ערן)
לא בזמן מלחמה. זה לא לגיטימי.

מר רון חולדאי - ראש העירייה:
ואנחנו צריכים לאפשר ולהכיל כל סוג של פעילות מחאה, כל עוד היא חוקית, גם כאשר קשה לנו, וכך נעשה בעיר תל-אביב יפו.

(מתוך פרוטוקול ישיבת המועצה 7.1.09, עמוד 66)

הדברים האלו אמורים כמובן להיות מובנים מאליהם, אבל ברור שהלך הרוחות בארץ בתקופה האחרונה היה בדיוק הפוך מהגישה הזו. דבריו של ארנון גלעדי בישיבה (שאני בטוח ב-99% שזיהיתי את קולו) ממחישים עד כמה חשופה הדמוקרטיה הישראלית לפגיעה ממשית. שמחתי כשחולדאי שב וחזר על דבריו באופן המדגיש שהוא שולל את דבריו של גלעדי. חבל שטון הדיבור לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול.

במסגרת הבחירות העירוניות וגם קצת אחריהן שמעתי לא אחת את הטענה שאפשר לנתק בין הפוליטיקה העירונית לזו הארצית. אפשר להצביע על תכנון ובנייה, תחבורה, בנייה וסביבה בלי קשר ל"שאלות הגדולות והלאומיות". גם אז וגם היום אני מסכים עם הטענה הזו רק בחלקה, וארנון גלעדי הוא בדיוק הסיבה לכך. תל אביב יפו היא עיר מעורבת ומושפעת מבעיות בין המדינה לבין המיעוט הערבי ומבעיות הקשורות לסכסוך הערבי-ישראלי. אני לעולם לא אצביע למי שאולי יפתור בעיות עירוניות, אבל בדרך יביע דעות גזעניות (בסגנון "לייהד את יפו"), יערער את דו הקיום בעיר או ידרוש מהמשטרה למנוע פעילות פוליטית של אזרחים במהלך מבצע צבאי.

אגב, בטיים אאוט האחרון, סיפר אייל דץ על השתתפותו של חולדאי בתוכנית מועצת החכמים, וגם הוא ציין שחולדאי הגן על זכותו של גדעון לוי להביע את דבריו. אפשר לדמיין מה אמרו על כך הטוקבקיסטים.

מי ממציא את האופנה?

יום רביעי, 28 בינואר, 2009

מאז שאני נוסע באוטובוסים אני נחשף לשיחות מאוד מעניינות, שלא לומר אמיתות מרתקות על החיים:

בן 16 א: תגיד, מי ממציא את האופנה?

בן 16 ב: יש מעצבים כאלה.

בן 16 א: מעצבים?

בן 16 ב: כן. מעצבים מיוחדים.

בן 16 א: הכי מגניב זה מי שהמציא את הצבעוניות!

בן 16 ב: את זה המציאו במאה ה-19.

בן 16 א: באמת? מה, קראת על זה?

בן 16 ב: כן, זה במאה ה-19.

הנקמה המתוקה של "ישראל ביתנו"

יום ראשון, 25 בינואר, 2009

לפעמים נדמה לי שלבלוג הזה יש השפעה מאגית על החיים שלי. אחרי הנקמה המתוקה של ישראל היום, הגיעה תורה של ישראל ביתנו.

תקציר הפרקים הקודמים: ערן מכנה את אביגדור ליברמן דוחה ופאשיסט.

והערב נפתח הפרק בצלצול טלפון גורלי…

ערן: שלום.

הודעה מוקלטת: שלום! נשמח אם תשתתפו בסקר בחירות קצר בן שתי שאלות.

ערן: (חושב לעצמו) מצויין, זו ההזדמנות לעזור למרצ לגרד את המנדט השישי.

הודעה: למי תצביעו בבחירות הקרובות?
לעבודה - ליחצו 1
לליכוד - ליחצו 2
לקדימה - ליחצו 3
לישראל ביתנו - ליחצו 4
אם אתם עדיין מתלבטים - ליחצו 5
לא מתכוונים להצביע - ליחצו 6

ערן: סליחה?!?!?!

הודעה: לא נרשמה הצבעה.
לעבודה - ליחצו 1.
(וכל ההמשך עוד פעם)

אחרי שהמשכתי לבהות בשפופרת הטלפון במבט חסר אונים, הבינה ההודעה שאין עם מי לדבר וניתקה את השיחה. מתוך התייעצות קצרה עם המומחה לסטטיסטיקה שחולק איתי את חייו, נקבע שהסקר קרוב לוודאי שהוזמן ע"י ישראל ביתנו. כך הם יכולים גם להתהדר באחוזי תמיכה גבוהים, וגם להפוך אותי ממצביע מרצ אקטיבי ולסתם אחד מהרוב הדומם.

התחבורה הציבורית משחררת

יום רביעי, 21 בינואר, 2009

פוסט עם הכותרת הזאת התכוונתי לכתוב עוד ביולי 2008. הימים היו ימי טרום הבחירות בתל אביב, ואני החלטתי שבתור בן אדם שמקשקש לא מעט על עניינים עירוניים ועל סוגיות תחבורה בפרט, הגיע הזמן לעשות מעשה. הגיע הזמן not just to talk the talk, but also to walk the walk - תרתי משמע. החלטתי להתחיל להשתמש באופן יומיומי בתחבורה ציבורית.

אני גר ברמת אביב הירוקה ועובד ביגאל אלון, די קרוב לעזריאלי. זה לא ב-א-מ-ת הגיוני לנסוע את המרחק הזה באוטו כל יום. מה שגם שמחירי הדלק באותה תקופה טיפסו עד 7 ש"ח לליטר! לשמחתי, גיליתי לפחות 4 אוטובוסים שונים שיוצאים מאזור האוניברסיטה ונוסעים לאורך דרך נמיר. תחנת אוטובוס יש לי מתחת לבית, ומעזריאלי אני הולך 10 דקות ומגיע לעבודה. 20 דקות עם מכונית. 30-35 דקות עם אוטובוס (כולל הכל).

מהר מאוד גיליתי כמה יתרונות: כל כניסה "לעיר" אחרי העבודה, אמנם כרוכה באוטובוס או בהליכה (20 דקות עד אבן גבירול), אבל פטורה מחנייה! כייף וקל להמשיך ממקום למקום למקום למקום מבלי הצורך להשאר קרוב לנקודה בה חנית. פתאום אתה מגלה מחדש רחובות ומקומות שזנחת,  פוגש אנשים חדשים שלא נוטים להסתובב בתוך המכונית שלך, ועם קצת מזל מפלרטט עם החמוד שיושב מולך באוטובוס (מלא סטודנטים נוסעים מהאוניברסיטה ואליה). ואלכוהול - זה ברור.

אוטובוס דן

בקיצור: אחרי שמתרגלים ומאיטים קצת את הקצב, מבינים שהויתור על "הנוחות של הרכב" טומן בחובו גם כמה הפתעות מאוד נעימות. פתאום נפתחות בפניך אפשרויות חדשות. צורה מסוימת של ספונטניות נוספת לחייך, והחוויה העירונית שלך הופכת לישירה יותר ובלתי אמצעית.

אז נכון, בלילה אתה יכול להתייבש חצי שעה בתחנה. באוטובוס נוסעים גם אנשים מעצבנים, קולניים וגסים. בקיץ חם, וכשיורד מבול לא מדובר בכייף גדול. ומה עם אמצע הלילה? סופי שבוע? נסיעות מחוץ לעיר?

אז שחרור או לא שחרור, את המכונית עוד לא מכרתי. מחוץ לתל אביב אני נוסע ברכב, ואם אני יודע שאחזור הביתה מאוד מאוד מאוחר, אקח אוטו או אחזור במונית. אבל ברירת המחדל שלי כן השתנתה בחצי השנה האחרונה. זה קודם "האם אני יכול להגיע לשם באוטובוס או באופניים?" ורק אח"כ "כמה באמת נוח יהיה להגיע לשם עם רכב?". וכשמגיע סוף השבוע, ואני מנסה להזכר, איפה לעזאזל החנתי את האוטו בשבת שעברה, זה משעשע אותי, ואני מאוד מרוצה.

הפוליטיקאי הדוחה ביותר

יום חמישי, 15 בינואר, 2009

בימים טרופים אלו אין פוליטיקאי שלא דוחה אותי יותר מאשר אביגדור ליברמן.

גזעני ופאשיסט הן רק שתיים מהמחמאות שאני יכול לחלוק לו. הבעיה היא שעצם הדיון בהצעותיו המסוכנות נותן להן נופך לגיטימי. כאילו מדובר בעמדות שבאמת יש להן מקום בשיח דמוקרטי. אז אני מקווה שתסלחו לי, אם אני אוותר על התענוג להסביר בפירוט למה "בלי נאמנות - אין אזרחות" זה פאשיזם טהור.

וחוץ מזה, יש לי הרגשה שאני והבלוג שלי חיים בבועה שמאלנית קטנה. זו תהיה ההזדמנות לראות אם יש לי קוראים שהם תומכי ליברמן. נו, נראה אתכם יוצאים מהארון.

שקט…

יום חמישי, 1 בינואר, 2009


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏