לחיי יום אוסטרליה
לפני בערך שבועיים (הזמן רץ כששוכחים) נחוג יום אוסטרליה, שמציין את הקמתה של אוסטרליה הפדרלית. המתנגדים יאמרו שהוא גם סמל להשרדותה של האוכלוסיה האבוריג'ינית את הפלישה האירופית, למרות שהממסד משתדל מאוד לשלב גיוון אתני כאחד המסרים העיקריים של אוסטרליה.
אבל לעומת הממסד, שברור מה הוא רוצה להפיק מהיום הזה, לא נראה שלאיש הקטן ברחוב יש איזושהי התייחסות מיוחדת ליום אוסטרליה. כנראה שחסרה פה איזה מלחמת עצמאות אחת או שתיים, ואיזה אתוס ציוני, ובלעדיהם מדובר לרוב בעוד יום עמוס קניות, שתיית בירה וטיולים. מה רע בעצם?


אנחנו תמיד מאושרים כשיש יין מסביב
בכל מקרה מדובר כמובן ביום חופש לכל, גם לשוהים זמניים מישראל. כך ששמחתנו הייתה כפולה כשמיק הציע לנסוע ל-Mornington Peninsula, חצי אי במרחק שעה-שעתיים מדרום למלבורן הידוע ביקביו וביין המשובח שלו. על הבנזוג המאושר הוטלה המשימה לבחירת היקבים, ואכן לאחר שהסתגר בחברת ספריו, כתבי העת שלו (ובעיקר קיבל קצת שקט ממני) בצבץ העשן הלבן בקצה דירתנו כמבשר: מתוך עשרות מועמדים נבחרו אותם יקבים יחידי סגולה שיזכו בעונג לארח ולהשקות אותנו.

וכך עם 26 מעלות של חמימות מלטפת, נופים ירוקים וחברה משעשעת של מיק ושיין, עשינו את דרכנו דרומה. שתינו קצת יין לפחות בארבעה מקומות. חלקו היה ממש מצוין! המקומות היו די מלאים כיאה ליום החגיגי. ראינו טורי גפנים ירוקים וארוכים, צפינו ממרום תצפית גבוהה לעבר המפרץ של מלבורן, אכלנו טוב ב-Merricks General Store, והסתכלנו בקנאה בפוקצ'ות ופיצות מעוררות תאבון ביקב אחר שביקרנו בו, וכמובן חזרנו עם שני בקבוקי יין (אם זכרוני אינו מטעני) ואני אתן לבנזוג לפרט, לתאר, לקלס ולשבח את היין שרכש באחת מתגובותיו הצפויות.
(משמאל האיכר ג'ו גאה בבציר המשובח שלו)

שיין, מיק, אני והבנזוג שתויים קמעה על רקע המפרץ של מלבורן
ולסיכום יום אוסטרליה אצטט ממילותיה של אחת העובדות ביקב שהיינו בו:
A friend from London rang me this morning and woke me at 8am just to wish me a happy Australia Day! I told her: What the fuck? Australia Day? I've been working that day for 17 years. I couldn't care less
10 בפברואר, 2007 בשעה 21:23
איפה המנגלים?
11 בפברואר, 2007 בשעה 2:22
כשביקרתי אצל קרובי המשפחה שלי בסידני, הציעו יין ובירה. אני ביקשתי יין. אמרו לי: wine is a lady’s drink.
שתדעו לכם.
11 בפברואר, 2007 בשעה 8:07
חידה ופרס לפותר נכונה (במתן תשובה משעשעת בלבד):
מדוע יש ורדים בקצה כל שורת כרמים?
"החבר של" מנוע מלענות בתור חבר מערכת ומקורב להנהלה ולנושא!
אגב, "26 מעלות של חמימות מלטפת…" ממש ספרותי (ג'ראלד דארל?)
11 בפברואר, 2007 בשעה 21:11
חיפוש באינטרנט מעלה שככל הנראה הורדים סימנו בצרפת בעלות על שורת הגפנים.
החסרון של התשובה הזאת היא שהיא לא משעשעת (אקוה שזה החסרון היחיד, ולא, נניח, שהיא לא נכונה. האם תשובה משעשעת ולא נכונה עדיפה על תשובה נכונה ולא משעשעת? תמהני).
12 בפברואר, 2007 בשעה 0:58
בלעם, לא רק שאתה לוקה בשיממון קימחי ועבש, אתה גם טועה. תרשום לך במחברת קשר לתרגל בבית חיפוש גם באתרים לא אמריקאיים, שנוטים לטמטם את הגולש בתשובות מטופשות, מוטעות ולא משעשעות. אגב, רק כדי שלא תחשוב שהופלת בפח והינך נקי מכל אחריות, גם אתה יכולת לראות שלא בכל שורה הורדים באותו הצבע, וקשה להאמין שהבעלות היא לפי השורה, כמו שכרו של כותב חידה זו. שמור תשובתך היבשושית לכשתשאל השאלה "מדוע צובעים בדואיי הנגב את כבשיהם בצבעים שהיו אופנתיים בעונה שחלפה?".
התשובה הנכונה לשאלה בדבר הורדים אינה משעשעת בשל עצמה, ולכן הזוכה יהיה מי שיהפוך אותה לנכונה ומשעשעת כאחת.
12 בפברואר, 2007 בשעה 2:17
איזה ייבוש! אני הולך להזריק אקונומיקה…
15 בפברואר, 2007 בשעה 12:35
אם זכרוני אינו מטעני, הורדים בקצה השורה הן כמו הקנריות במכרות - מערכת התרעה ביולוגית.
ורדים מאוד רגישים לסוגים מסוימים של טפילים, יותר מהגפנים, כך שאם הורד מראה סימני קמילה - זה סימן שמשהו קורה.
15 בפברואר, 2007 בשעה 23:04
אמת אמרה משטרת האופנה.