עלילות נויפלד בעיר זרה

לקח לנו קצת זמן, אבל אנחנו סוף סוף רואים את "בטיפול". בארץ לא היו לנו כבלים, ונדמה לי שכשזה התחיל בערוץ 2, בדיוק נסענו. אבל מי בימינו רואה סדרות טלויזיה בזמן שהן משודרות? בשביל מה המציאו די.וי.די. ואינטרנט? מהר מאוד הפכה הסדרה הזו למתנה מצוינת לחברים שגרים בחו"ל, ועוד הספקנו להעניק אותה לשני ישראלים-לונדונאים (באריזת דיוטי-פרי מהודרת). וכשמשה בא לבקר אותנו, הוא הביא לנו את הסדרה במתנה. איזה חמוד.

קטע קטן בסיפור של נעמה (איילת זורר) הזכיר לי נשכחות. היא מספרת על ריח עוגת הגבינה, שאמה אפתה בעבר והיה אחד הריחות החזקים של ילדותה. אחרי שהאם חלתה והפסיקה לאפות, היתה נעמה הילדה רצה בין בניני השכונה מחפשת ריחות של עוגות, שאמהות בריאות אופות לילדהן.

לי, למזלי, יש אמא בריאה, שממשיכה עד היום לשלב עבודה ובישולים מעוררי תאבון. אבל ככל שמטעמיה הנוכחיים יהיו נפלאים, תמיד יש בי איזו כמיהה לריחות והטעמים האלה של פעם, כשהייתי ילד. ובשבילי, מעבר לעוגות אהובות כמו עוגת גבינה, עוגת דבש, עוגת תפוחים (גם לסבתא שלי היתה עוגת תפוחים קרה ומעולה), היו אלו דווקא העוגיות שזכו לאהבתי האמיתית. צנצנות פלסטיק גדולות עמוסות עוגיות מכל טוב: עוגיות חמאה פשוטות או עם סוכר וקנמון, עוגיות ריבה ואגוזים, עוגיות עם רחת לקום, עוגיות תמרים, עוגיות בכל מיני צורות מגניבות שיצאו מהמכשיר-צינור הזה, שפשוט הערצתי בילדותי! אין ספק שהוא בישר על עידן חדש בתחום הגסטרו-טכנולוגיה.

מתכונים טעימים לחגים טעימים בלוח השנה

גם בארץ, אבל במיוחד פה, אני נהנה לנסות ולשחזר כל מיני מאכלים "כמו בבית". את עוגת הדבש של ראש השנה הכנתי ע"פ מתכון שמופיע בלוח השנה + מתכונים שקיבלנו מהמשפחה בצאתנו למלבורן. בכל פעם שאני מכין שניצלים טריים, הריח תמיד מחזיר אותי לויכוח הישאלי נפוץ: "איזו אמא מכינה את השניצלים הכי טובים בעולם?". אבל בתור חובב תמרים ידוע, גאוותי האחרונה היא דווקא על שחזור עוגיות התמרים, שהרי ידוע שעוגיות תמרים מבית אמא הן מסורת ידועה בלודג' (אולי דרום-מזרח לודג'?). כמו כל העוגיות הטעימות באמת יופיין הוא בפשטותן. בצק מגולל, ממרח תמרים, וקצת אבקת סוכר לטעם ואסתטיקה.

זה אולי נשמע פשוט לקנות ממרח תמרים בארץ, אבל במלבורן, מסתבר, זה לא כל כך נפוץ. אבל תודות לקיבוץ הגלויות במלבורן, וביחוד לגולה הלבנונית, מצאנו משהו דומה כשביקרנו במאפיה וחנות המכולת הלבנונית A1 Bakery.

זה כבר הסשיין השני שלי של עוגיות תמרים, אחרי שהנאגלה הראשונה של בערך 50 עוגיות חוסלה תוך ימים בודדים. מעבר לכייף של ללוש בצק רך ונעים ולעשות בלגן במטבח, זה עוד יותר כייף לגלות שמה שיצא מתחת לידייך הוא לא רק אכיל, אלא גם טעים. שלא לומר מתוק עד כדי אימה. לשמחתי, אנשים קצת יותר אובייקטיביים מהבנזוג, טעמו ואפילו ביקשו עוד. אולי, אולי, אני אשתדל להתאפק הפעם יותר והעוגיות יחזיקו מעמד שבוע שלם (אין מצב).

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום ראשון, 13 במאי, 2007 בשעה 9:07 תחת הקטגוריות אוכל, משפוחֶה. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.