סמי-חתרנות בסמי-מקום ציבורי בסמי-עבודה

בשבוע שעבר הופתעו האנשים בעבודה שלי, כשגילו שבמסדרון הארוך הצמוד למטבח הקומתי הודבק פוסטר של בית קפה תל אביבי (החלק על המדרכה של אספרסו בר בפינת דיזינגוף בן גוריון). מדובר בתמונה רגילה, שצולמה מסתבר ע"י אחד גיל שוויד, שהוגדלה אח"כ למימדים ענקיים כדי שתכסה את כל המסדרון. לרוחב מדובר בכמה מטרים טובים! והאנשים בתמונה גדולים לפחות פי אחד וחצי מאדם נורמלי.

פוסטר ע-נ-ק!

כמו שאומרים - אתה יכול לאהוב את התמונה הזו, אתה יכול לשנוא אותה, אבל אתה לא יכול להשאר אדיש. היא פשוט כל כך גדולה ותופסת חלק נכבד מאוד משדה הראיה שלך. אז חלק אמרו שזה מגניב. גם ככה הבנין מעוטר בכל מיני תצלומים נאים, וזה כיוון קצת אחר. אחרים טענו שזו דווקא מצמצם את המסדרון, גדול מידי, ובכלל מבאס לראות אנשים יושבים בכייף ברחוב בבית קפה, בזמן שאתה צריך לעבוד. מישהי סיפרה בחרדה שבחור אחד בתמונה יושב עם הרגליים למעלה, והיא ממש נבהלת בכל פעם שהיא רואה את כפות הרגליים הענקיות שלו. בקיצור - שמח.

אני התבוננתי קצת בתמונה והבנתי שמה שבעיקר מתחשק לי לעשות, זה לעשות איתה משהו. לא להשאר בעמדה של צופה (ומקטר) פסיבי, אלא להשתתף באופן אקטיבי בחוויה. אחרי הכל אני הולך לראות אותה כל יום מעכשיו והיא מוצגת באיזור סמי-ציבורי בעבודה, כך שזה בהחלט מאפשר "להתכתב איתה".

כשמדובר ב-ad busting קלאסי באיזור ציבורי אמיתי, מדביקים בדרך כלל כל מיני דברים על לוחות מודעות או פרסומות בכוונה לעקר את המסר המקורי של המוצג (בדרך כלל לקנות משהו), ולהפוך אותו למשהו אחר. נו, זה קצת יותר מידי חתרני למקום העבודה המהוגן שלי, שאני גם מצפה לא להיות מפוטר ממנו בתקופה הקרובה.

חתרני? לא ממש

אז בחרתי בדרך קצת יותר "לייט". לקחתי פתקים צהובים דביקים, ציירתי בועות דיבור, כתבתי כל מיני דברים קצת מצחיקים וקצת מוזרים והדבקתי על התמונה. דברים כמו: "איזה חתיכים עובדים פה!", "כמה טיפ נותנים למלצר בבטא?", "כיף לי ביום חופש!" ועוד. השארתי גם שני פתקים ריקים בתקווה שמישהו ירים את הכפפה ויכתוב משהו משלו, וזה אפילו עבד!

התגובות לא אחרו לבוא. אנשים גילו שיש משהו חדש על התמונה, עמדו, קראו, צחקו, תהו מי זה ולמה זה. אני חושב שזה הוסיף משהו קטן לאינטרקציה של האנשים עם התמונה ועם מקום העבודה שלהם בו הם מבלים כל כך הרבה שעות כל יום. בינתיים עוד מישהו הוסיף פתק משלו. ויש אפילו שמועות שגיל שוויד מחבב את הרעיון! כך שבסך הכל אני די מרוצה.

איזה חתיכים עובדים פה!

תגים: , ,

8 תגובות לפוסט "סמי-חתרנות בסמי-מקום ציבורי בסמי-עבודה"

  1. מאת כבר פחות קרועה מגעגועים:

    גדול!
    התגעגעתי לפן החתרני הזה שבך ! והכל עם חן שיק וקריצה !
    ברוך שובך ציפור נחמדת!!

  2. מאת אישיוז:

    זה נשמע מעולה!
    רואים שאתה בנאדם שמבין מה המטרה האמיתית של ללכת לעבודה כל יום.

  3. מאת אני רק שאלה:

    מי זה סמי???
    ערן, הכל טוב ויפה, אבל מזל שאתה עובד רק חצי משרה, כדי שבשאר הזמן יהיה לך כח להמשיך להרים מאבקים אמיתיים. מה קרה, הסמי-בורגנים כבר לא משתלטים על מוזאונים מאז שנסעתם למלבורן?

    :-)

  4. מאת חולפת:

    גאוני ומתבקש :)

  5. מאת רם גולדברג:

    אז אני אדריכל הפרויקט ומתוך כך מן הסתם שותף לרעיון הקיר המצולם…
    תמשיך את נושא המדבקות גם בקומות האחרות .. כאשר יודבקו התמונות.
    מעצם ההתייחסות לקיר כיישות.. השגנו חלק חשוב מהמטרות שברעיון.

  6. מאת ערן:

    אני שמח על התגובות (-: וכן, ככה זה כשהכל "מושלם" בחוץ ואין יותר במה להאבק (-:

    רם, אדריכל איזה פרויקט? הבנין? התמונות?
    ברוך הבא, ואיך הגעת לבלוג?
    מה עוד קורה מעניין בפרויקט שאני צריך לדעת עליו?
    (-:

  7. מאת סמי:

    אני לסמי!
    מי קרא לגרר?!

  8. מאת משטרת:

    post-it צהובים זה כל כך Romi and Michelle, שזה כשלעצמו חתרני למדי.

לכתוב תגובה


FireStats icon ‏מריץ FireStats‏