עלילות נויפלד בעיר זרה

ביקרנו בסוף השבוע את המלצריות השובתות מול בית הקפה שלהן קופי טו גו שבפתח אוניברסיטת תל אביב. קראנו על הנושא בכל מיני מקומות, ורצינו לשמוע ממקור ראשון על מה ההמולה, אז הלכנו. גילינו מלצריות ומלצרים נחושים שעושים עבודה מצוינת בשכנוע הלקוחות לא להכנס לבית הקפה.

התלונה העיקרית של המלצריות היא על אופן הטיפול בטיפים. לפי מה שסיפרו לנו, עד להתאגדות המלצרים לפני כשלושה חודשים ולמו"מ שנערך מאז, עברו הטיפים בכל משמרת לקופסה נעולה בבעלות ההנהלה. בכסף הזה השתמשו להשלמת חוסרים בקופה, להשלמת דמי אבטחה אם לא הגיעו למכסה נקובה מראש, להשלמת שכר על שעות נוספות, על תיקון ציוד שנשבר, וחלקו חולק כטיפים ע"פ ראות עיניו של המנהל.

בוא נעבור רגע לצלע הנוספת של משולש בית הקפה. הלקוחות. זה אנחנו. כשאני משאיר טיפ, אני מניח שהכסף הולך למלצר/ית שלי או מתחלק בין כל המלצרים. זו בדרך כלל ההנחה הבסיסית בכל מקום שמשרתים אותך. אם בעלי הקפה רוצים שאשלם עבור כל דבר אחר, שיגלמו את זה בתוך מחיר המוצרים (הם גם ככה עושים את זה בכל מקום שסלט עולה 40 ש"ח!). זאת אומרת שנראה שבית הקפה הזה, לא רק פגע במלצריות/ים, אלא גם שיקר במשך שנים ללקוחות שלו. יופי של דרך לנהל עסק!

אפילו פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (בניגוד לבתי הדין האזוריים) התייחס לנקודת המבט של הלקוח וקבע שאם הטיפ לא נכלל בחשבון, מניח הלקוח שהוא מועבר ישירות למלצר, ולכן אי אפשר לכלול אותו כחלק משכר המלצרים. אם הטיפ כן נכלל בחשבון, מניח הלקוח שהוא נספר בספרי המסעדה והיא משלמת את כל שכר המלצר. במקרה כזה אפשר להשתמש בטיפ לתשלום השכר.

בנוסף הבינו המלצריות בקופי טו גו שגם חלק מזכויותיהן החוקיות נפגעות. חלקן עובדות במקום כבר כמה שנים, אבל רק בעקבות ההתארגנות לוועד דרשו וקיבלו את מה שמגיע להן מזמן: ימי מחלה, ימי חופשה, דמי הבראה וכו'. מי מאיתנו נהנה מהזכויות האלה והיה עולה על דעתו לעבוד במקום בו לא מקבלים אותן?

אני חושב שבבסיס המאבק של המלצריות/ים יש תחושה קשה של חוסר הוגנות. זה לא כייף גדול לעבוד במשך שנים בתחושה של "דופקים אותי". לכן מה שמעצבן אותי בכל הסיפור הזה, הוא דווקא לא כל הדקדוקים החוקיים (שהם בהחלט חשובים), אלא הרושם שאני מקבל על התייחסות הכללית של ההנהלה לעובדים. מלצר רק כמשאב שצריך לנהל אותו ולא גם כבן אדם שיש לו חלק במקום ובהצלחה שלו.

לפעמים זה כן נעים לראות קפה ריק

פרטים נוספים על השביתה עצמה, התנאים וכו' אפשר לקרוא באתר של המלצרים. ובאתר המוצלח הרהורים של אבא, אפשר לקרוא את תגובת המנכ"לית של רשת קופי טו גו, את תגובת העובדים ואת תגובתה הנוספת של המנכ"לית. אותי היא לא שכנעה. היא מתעלמת באלגנטיות מכל מיני טענות שכנראה אין לה תשובות טובות עבורן. מכל דבר שהיא מתעקשת שהוא חוקי, עדיין עולה לדעתי ריח של יחסי עבודה די מסריחים. במיוחד שההתנגדות המרכזית של בית הקפה היא לחתום על הסכם כתוב. הם חושבים שמישהו יאמין להבטחות שהם יתנו בעל פה.

ולמי מאיתנו שנכנעו לצו האופנה, אפשר גם להביע תמיכה ע"י הצטרפות לקבוצה הזו בפייסבוק (שהרי אם זה לא קיים בפייסבוק, זה לא באמת קיים).

עדכון: שביתת המלצרית הסתיימה בהצלחה!

תגים: coffee to go, elite coffee, זכויות, טיפים, מלצריות, עובדים, קופי טו גו, שביתה

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום ראשון, 28 באוקטובר, 2007 בשעה 12:10 תחת הקטגוריות חברה. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.