עלילות נויפלד בעיר זרה

אני חושב שזו היתה הססמא החביבה עלי מתוך שלל הצעקות שלי לתוך המגהפון. "רוצים תרבות ולא חנות" הגיעה למקום שני, וגם לשיר "באנו חושך לגרש" עם עוד כמעט מאה איש, אוחזים בעשרים לפידים (שדמו יותר לנרות ענקיים), היה די מגניב. בסך הכל יצאתי די מרוצה מהפגנה נגד קניון רמת אביב בגלל שהוא סוגר את קולנוע לב. הבענו את התמיכה שלנו בקולנוע, תקפנו את הקניון על ההתעלמות הגסה שלו מתושבי השכונה, עשינו קצת, הצטלמנו לטלוויזיה, לעיתונות ולאינטרנט, ושיבשנו את תפקוד הקניון לאיזו חצי שעה. לא רע בשביל משהו שהוחלט עליו 4 ימים קודם. חבל רק שההפגנה היתה רק אמצעי ולא המטרה.

ברכות ליוחאי על זכיתו בפרס התמונה הטובה ביותר של ההפגנה

החלק הראשון של ההפגנה כלל התאספות, הדלקת הלפידים, קריאת ססמאות והדברים שאמרו התושבים השונים. היו שהזכירו את ההבטחות העבר של הנהלת הקניון לקיים קולנוע. היו שסיפרו כמה שהם אוהבים ורוצים את הקולנוע, והיו מי שתקפו וכעסו וקראו להחרים את הקניון. מי מנסיון העבר שלו עם הקניון, מי מתסכוליו על הנושא ומי בתקיפות ובכעס. המרגש והנפלא ביותר היה יוסקה אבני (משמאל), גימלאי ופעיל בשכונה שניסה להסביר ללבייב מה זה קולנוע בשביל גימלאים. זו שבירת שגרה ותעסוקה לכל היום, הוא פירט, רק ההתכוננות לקראת זה לוקחת כמה שעות, ואז קונים כרטיסים, ורואים את הסרט והכי חשוב - יש על מה לדבר ביום למחרת!

את החלק השני פתח איתן עקיבא, יו"ר ועד שכונת רמת אביב הירוקה, שקרא לכל הנוכחים לצעוד בשקט לכיוון כניסת הקניון ולבקש להכנס, ואכן כך קרה (לא לדאוג, את הלפידים כיבו). מובן שקב"ט הקניון ושליחיו המאבטחים נעמדו בשורה מוכנים להדוף את שלל הגימלאים הצועדים. מישהי, שאני מנחש שקשורה להנהלה, עמדה מזועזעת מאחורי המאבטחים, וצעקה, מה אתם חושבים שאתם עושים?!? בלב היא בטח הוסיפה "ברברים". הקהל הצליח מהר מאוד לחצות את שורת המאבטחים, והתחיל צובא על דלתות הכניסה הראשית, קורא ססמאות ומתעקש להכנס.

מהר מאוד הסתבר לחלק מהמפגינים שאם הם הולכים כמה מטרים הצידה, הם יכולים להכנס לקניון מכניסות אחרות. כמה מהם עשו זאת והתחילו להפגין בפנים מול המפגינים שבחוץ. פתאום נפתחה אחת הדלתות בכניסה הראשית (אולי אחד המפגינים פתח אותה מבפנים), חלק מהמפגינים נדחפו פנימה, אבל אז המאבטחים התחילו להפעיל כוח. הקניון כנראה הרגיש חסר אונים וסגר את כל הכניסות של הקניון - אין יוצא ואין בא.

בשלב הזה החליטה המשטרה, שכבר עמדה במקום כמה זמן, להתערב. בתור "המבוגר האחראי" הסבירו לי השוטר הטוב והשוטר הרע שעמדו סביבי, שההתקהלות לא חוקית, ואנחנו חייבים להפסיק את הבלגן בכניסה עצמה. הותר לנו לחזור לאיזור הקרוב יותר למדרכה. מכיוון שהגענו כבר לשיא ההפגנה, וצלמי התקשורת עשו את שלהם, נתנו להפגנה לדעוך מעצמה. רק אחר כך התברר לי שבכניסה אחרת התחילה מהומה, כשמאבטח השליך את אחד המפגינים על הרצפה, וגלגל אותו על הרצפה. זה היה אותו בחור, שבשלב מוקדם יותר תפס את המגהפון וקרא למאבטחים להצטרף אלינו מכיוון שגם ככה בטח הקניון דופק אותם, לא משלם זכויות סוציאליות, שעות נוספות או פנסיה. גם זה היה רגע מצוין.

ברור שחלק גדול מההפגנה היה הסיקור התקשורתי לפני, אחרי ותוך כדי. לא בכדי התעסקתי בזה בערך מהרגע הראשון שהחלטנו על ההפגנה. יש לי הרגשה שחשבון הטלפון שלי הולך להכפיל את עצמו לפחות פי 5. דרך חברים וקשרים הגעתי לטלפונים של אנשים שמבינים בנושאים האלה (פעילים בארגונים כמו החברה להגנת הטבע בתל אביב, עיר לכולנו, חברת המועצה מיטל להבי שעזרה המון) ומהם לטלפונים של כתבים, ומהם לטלפונים נוספים. כל טלפון לווה גם באימייל, כל טלפון לווה בעוד טלפון לברר שוב, לוודא, להציק, לשאול. ושוב לקבל רשימת טלפונים ושוב להתקשר, לעניין ולדבר. רשת ב' וגלי צה"ל, ידיעות, מעריב, הארץ ודה-מרקר, טיים אאוט, העיר, זמן תל אביב, ידיעות תל אביב, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, חדשות הוט בכבלים, נענע 10, ואפילו (!) אפילו גיא פינס (זו תוכנית תרבות, לא?),ynet, nrg. מחברים בבלוגספירה, יש לציין, לא הייתי צריך אפילו לבקש. קישרו וסיפרו, היו ממש, אבל ממש בסדר.

ומה יצא בסוף מכל הטלפונים: כותרת ראשית וכתבה במקומון צפון-העיר, אייטם ביומן הצהריים של רשת ב' ביום שישי. דיברתי ב"יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל, הופעתי בתוכנית "מבט לכסף" בערוץ 1 ב-17:30 (כן, גם אני לא ממש זכרתי שיש תוכנית כזו), היה דיווח וראיונות של תושבים בחדשות הוט, היתה ידיעה בהארץ גם ביום ראשון (לפני) וגם ביום שני (אחרי), צילום וכמה שורות במוסף הכלכלה של ידיעות ביום שני, וכתבה נאה ב-ynet, שאפילו היתה בהתחלה באחת הכותרות הראשיות. בסוף השבוע צפוי דיווח בהעיר, טיים אאוט, ידיעות תל אביב ואולי זמן תל אביב. ועדכון מהשטח: נחמיה שטרסלר כתב על הנושא באהדה. מי היה מאמין…

כל יום כיפור, כשכל השכונה ברחוב ויש פתאום תחושה קהילתית באוויר, הבנזוג ואני שואלים את עצמנו איך משחזרים את ההרגשה הזו גם בימים אחרים. זה לא תמיד עובד אם אתה לא שותף למסגרות שכונתיות (בדרך כלל של הילדים שלך - גן, בי"ס, צופים וכו'). אבל זה מה שקרה לי בהפגנה. היה לי כייף לעשות משהו עם השכונה שלי. ובמיוחד עם אנשים כמו לופו (שחילק פליירים והכיר את כל מי שהיה צריך בשכונה), נועה (שכסתה את השכונה במודעות, ארגנה שלטים ומגהפונים), גילה (שרתמה את בתי האבות והגימלאים, והביאה עוגיות!), דני (שחילק פליירים, והציף פורומים באינטרנט במידע על הנושא), מיכאל (שחילק פליירים ואסף חתימות ותומכים) ויוסקה (שעזר בקשר עם העירייה). כל אלו הפכו לחברים חדשים. הבנזוג כמובן תמך ועזר מאוד, אבל הוא כבר חבר ותיק שלי בשכונה.

ומה יקרה עם הקולנוע? אני לא יודע. יש עוד כיווני פעולה שכוללים גורמים בעירייה, או גורמים אחרים שקשורים לקניון. הנהלת הקניון הסכימה סוף סוף (תודה באמת!) לפגוש את נציגי ועד השכונה, אבל רק בשבוע הבא. הקולנוע אמור לסיים פעילות השבוע, ולצאת מהקניון עד סוף החודש. אבל גם אם הקולנוע יסגר, אני חושב שאי אפשר לזלזל בתחושה שההפגנה נתנה לשכונה. שאפשר לעשות, ואנשים כן תומכים ובאים, וההרגשה האישית של המשתתפים של "יצאתי להלחם על מה שחשוב לי ולא רק ישבתי בבית וקיטרתי". עוד נכונו לרמת אביב מאבקים נוספים, כך שבהחלט יכול להיות שזו היתה ההשתפשפות לקראת קרבות גדולים יותר.

ולי יש הרגשה, מתוך המבטים שנעץ בי קב"ט הקניון לאורך כל הערב, שגם אם יקרה נס, והקולנוע ישאר פתוח, לא ברור אם אצליח לעבור את סף הקניון בשלום. מצד שני, אולי הוא סתם חשב שאני נראה טוב עם מגהפון ביד…

ופה יש עוד תמונות שצילם מני ברמן (תודה!)

תגים: אקטיביזם, הפגנה, לבייב, קולנוע לב, קניון רמת אביב

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שלישי, 11 בדצמבר, 2007 בשעה 8:05 תחת הקטגוריות חברה, עיסוקים. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.