הנקמה המתוקה של "ישראל היום"
ישראל היום החליט כנראה להתנקם בי. אחרי ש"פארתי והללתי" מאמר יחצני וקצת מביך של העיתון, הם החליטו להראות לי מה זה. מיום הפרסום ועד היום (כבר שבוע) מונח לו כל בוקר גליון חדש ונוצץ של העיתון בפתח דלתי (ולכל שאר דיירי הבניין). כמו שאומרים אצלנו: לנוחיותך.
הדבר האחרון שמתחשק לי לראות כשאני יוצא מהבית בבוקר זה את העיתון הזה. לא אכפת לי שזה בחינם. לא אכפת לי שאפשר לזרוק את זה לפח. לא אכפת לי שאולי בזכות החינמונים יותר אנשים קוראים עיתון. לא אכפת לי. זה הבית שלי. זו הדלת שלי. זה שטיחון קבלת הפנים שלי. זו צריכה להיות ההחלטה שלי אם אני רוצה עיתון מול הפרצוף בבוקר או לא. שלי, שלי, שלי. מספיק יש לי זבל בתיבת הדואר (האמיתית) ומידי פעם תולים לי זבל על הדלת עצמה. לא רוצה, לא צריך, די. אם אני ארצה את העיתון המצחיק שלכם, אני יודע למי להתקשר.
והתקשרתי - להתלונן. אבל אז הסתבר שכדי להפסיק את חלוקת העיתון, צריך לתת לשירות הלקוחות של העיתון (כי כאמור הפכתי ללקוח בעל כורחי) פרטים מלאים (שם, כתובת, טלפון). כלומר, אם קודם לא היה לי שום קשר ליישות הזו, ואח"כ הפכתי ללקוח אלמוני, אז עכשיו כדי לחזור ולהתנתק, הם מקבלים את כל הפרטים שלי. מילכוד 22. נכון, תיאורטית הפרטים הללו לא חסויים, אבל זה במסגרת מאגרי נתונים כלליים (בזק, משרד הפנים). ואילו עכשיו אני מופיע במאגר הנתונים של העיתון באופן אישי.

אם השליח יכול להשאיר לי את העיתון בפח בכניסה לבית במקום ליד הדלת,
זה ממש יכול לעזור, תודה.
ואז הגיע השיא. אחרי שלקח ממני נציג את השירות את הפרטים הוא סיכם ואמר:
אז אנחנו נעדכן את האחראים על ההפצה,
והעיתון יפסיק להגיע תוך 4 ימי עסקים.
תוך 4 ימי עסקים?!?!? עיתון שלא רציתי מלכתחילה, נכפה עלי, מבזבז לי זמן, כסף וכוח (ולעולם - דפים ועצים), ועכשיו אני צריך לחכות לו עוד 4 ימי עסקים?!?!?! נציג השירות לא הבין מה אני רוצה, ואני ביקשתי לדבר עם מישהו בכיר יותר. חזרה אלי אחר כך סוג של אחראית משמרת, שהיתה מאוד סבלנית ואדיבה (לעומתי, שהלכתי ואיבדתי את זה), אבל תכלס לא עזרה. הצעתי לה שבפעם הבאה יתקשרו לשאול אותי אם אני רוצה עיתון, ותוך 4 ימי עסקים אני אגיד להם שלא. היא הבטיחה להעביר את הבקשה במהירות ולהתקשר לברר ביום שני אם הכל בסדר.
כאמור אז היה יום חמישי. יום שני כבר עבר. היום שוב יום חמישי - והעיתון ממשיך להגיע כסדרו.
מה שמדהים אותי בכל העסק, שהשיטה ניצחה כבר מזמן במובן הפסיכולוגי. העובדה היא שלמרות שאני מתקשר לצעוק (בעיקר כדי להוציא קיטור) אני בכל זאת מרגיש קצת קטנוני. כאילו אני לא בסדר פה. המערכת רק רוצה בטובתי ואני זה שהורס את כל השמחה. מה בסך הכל הם רוצים? הם הרי נותנים לי משהו בחינם. הוא מעניקים שירות עד הבית. הם פה בשביל לעזור. למה אני עושה להם דווקא? למה אני חייב להסתכל על התמונה הגדולה? למה להתעקש לדבר גם על הצדדים השליליים בכל עסקה כזו? למה להזכיר שחוץ מהבחירה בין "ישראל היום" לבין "24 דקות" יש גם את הבחירה בלא לקרוא את העיתונים האלה? למה?
תגים: ישראל היום, עיתון, צרכנות, שירות לקוחות, תקשורת
18 בספטמבר, 2008 בשעה 12:47
לפחות תמחזר את האשפה ה"עיתונאית" הזו!
כאילו, נו באמת, סתם לזרוק את זה לפח? לא חבל על העצים המסכנים שמתו?
18 בספטמבר, 2008 בשעה 13:43
זה הזמן לתבוע אותם בתביעה ייצוגית. אני מוכן להיות לקוח ייצוגי. רק צריך עו"ד צעיר (או צעירה) שרוצה להרים את זה (לא אמורה להיות בעיה למצוא). נתבע מהם כל אגורה שיש להם!
אח"כ ננוח ונטפל גם בכל אלה שמשאירים מדבקות קטנות ומעצבנות על הדלת…
18 בספטמבר, 2008 בשעה 13:49
העם איתך, ואל תתיאש.
אני בדיוק ברגע שאני כבר עייף מחודשים של מאבקים כאלה. ושוט לא מוכן לוותר ולהתקפל בפניהם.
אבל בסוף הם ינצחו, זה מה שעצוב, כי זה נהיה נורמה, ואנחנו המוזרים.
מה שאני יכול לאחל לך, זה שלא תצטרך להתנתק מנטויז'ן בחיים שלך.
18 בספטמבר, 2008 בשעה 13:54
זה הזמן לספר שאיש הכבלים היה פה ביום ראשון כדי לקחת את הממיר באופן סופי.
הוא עוד ניסה לפתות את הבנזוג בחבילה של 99 ש"ח לחודש (ואתם יכולים לתאר איך נראית הצעה מפתה מה-cable guy). אבל הבנזוג עמד איתן וסירב.
בינתיים התקשרה עוד בחורה מהעיתון לוודא שהוא הפסיק לבוא, ומה רבה היתה הפתעתה לגלות שהוא ממשיך. היא הבטיחה לטפל בזה. איפה שמעתי את זה בעבר?
18 בספטמבר, 2008 בשעה 17:30
ערן, אני חייב לציין שכל הסיפור העלה חיוך על פניי ולו משום שבדר"כ המצב הוא הפוך - אתה נרשם לעיתון והוא פשוט לא מגיע (נרשמתי לכלכליסט בזמנו, כאשר היה חודש היכרות בחינם, והעיתון מעולם לא הגיע למפתן דלתי, אבל פעם בחודש היו מתקשרים אליי מידיעות מנויים ואומרים שעכשיו הסתיים החודש החינמי אשר במהלכו קיבלתי את העיתון ויש להם הצעה מפתה עבורי).
אני חושב שמדובר בבעיה הרבה יותר גדולה - בעיה של מנטליות אשר לא כוללת בתוכה מצב בו מישהו לא רוצה לקבל שירות כלשהו, במיוחד אם מדובר בשירות חינמי. אותה המנטליות אגב גורמת לבעלי אתרים שדורשים הרשמה, לא לבנות מגנון למחיקת המשתמש מן האתר. אותה המנטליות גם גורמת לבעלי עסקים קטנים לבכות על מר גורלם אם יוצא הספאם מחוץ לחוק.
19 בספטמבר, 2008 בשעה 11:17
רק לא להוציא את הספאם מחוץ לחוק!!!!!
איך נחייה כולנו!?!?!?
26 בספטמבר, 2008 בשעה 21:05
אולי תבקש שישלמו לך, ובתמורה תסכים לקבל את העיתון מדי בוקר? נאמר תמורת 10 ש"ח לחודש, לשלושת החודשים הראשונים.
27 בספטמבר, 2008 בשעה 1:12
מוזר. אצלנו העיתון, יום אחד לפני כמה שבועות, פשוט חדל להופיע. אמנם כל יום היינו מוציאים אותו ישר מתיבת הדואר לפח המיחזור, אבל עדיין היעלמותו היוותה הפתעה. משמחת, אבל עדיין הפתעה.
27 בספטמבר, 2008 בשעה 2:20
כן, אני חושד שזה גם מה שקורה פה.
זה לא שבאמת הפסיקו את החלוקה רק עבורי, פשוט הפסיקו.
2 באוקטובר, 2008 בשעה 9:25
אני לא מבינה למה כולכם מתלוננים, אחלה עיתון, עד הבית ובחינם.
נו , אז על מה עכשיו נקטר????
2 באוקטובר, 2008 בשעה 10:14
מיכאלה, את כל-כך צודקת. עיתון נהדר, שתמיד גורם לך לחשוב.
לי, למשל, הוא גרם לפקפק בכל מה שחשבתי קודם ולהבין שבהשוואה אליו, אפילו ידיעות ומעריב הם עיתונים.
1 בדצמבר, 2008 בשעה 12:21
שיא החוצפה: המפיצים
מפיץ העתון מסתובב מ 5:30 על קטנוע, האגזוז שלו מהווה מטרד אמיתי והוא אפילו לא מחלק לרוב התושבים את העתונים
פשוט לא ייאמן
מילא שהעתונים נעלמו, היום גם אין להם שימוש מאחר וקונים דגים ארוזים בנילון
ולא בעתונים
אבל הרעש!!! כל בקר!!! איזה עונש פשוט השתלטו לנו על החיים
כשחוזרים הביתה מתחילות שיחות הטלפון המטרידות של הטלמרקטינג גם האוטומטי, והתרומות
25 בינואר, 2009 בשעה 9:02
[…] נדמה לי שלבלוג הזה יש השפעה מאגית על החיים שלי. אחרי הנקמה המתוקה של ישראל היום, הגיעה תורה של ישראל […]