עלילות נויפלד בעיר זרה

שני אירועים כל כך תל אביביים התרחשו בסוף השבוע האחרון: הלילה הלבן ומלחמת המים בכיכר רבין. ושניהם עמדו בסימן משפחתיות. את רוב הלילה הלבן העברנו עם בת דודתי (הנובו-תל אביבית) בערב הסיום של "שירה על הדרך" שנערך בגן החשמל, ובמלחמת המים השפרצנו על ובעיקר הושפרצנו ע"י שני אחייניי.

נעסוק הפעם דווקא באירוע היבש אבל בהחלט מעניין: האירוע בגן החשמל היה גם מחווה ל"כוכבים בחוץ" של אלתרמן במלאת 70 שנה להוצאת הספר, והיה מקסים ושובב. פתחה את הערב חברת המועצה פרופ' זהר שביט שהיא היוזמת של "שירה על הדרך", ובהתרגשות גדולה הודתה לכל מי שבא, ולכבוד ראש העיר שנכח במקום (אני דווקא התנהגתי יפה בשלב הזה ושתקתי בנימוס), ואז היא צעקה בהתלהבות ממש לא ברורה: "וואוו, מנכ"ל תפעול העירייה פה!!! איזה יופי!!! " לכל מי שפספס, ובמקרה לא יודע איך נראה מנכ"ל תפעול העירייה, אני משוכנע שהוא יופיע בכל עיתוני הבידור של השבוע הבא.
(קרדיט תמונה משמאל: דניאל צ'צ'יק, הארץ, תחרות שירה על הדרך כאירוע חצרני)

בכל מקרה, גלריית המשתתפים (משוררים ומבצעים) באירוע היתה מרשימה מאוד: חיים גורי, חנה מרון, ג'וזי כץ, ניסים קלדרון, ערן צור, שלומי שבן, דורי מנור, שמעון אדף ועוד מבצעים נוספים ומשוררים שזכו בשנים האחרונות בתחרות של שירה על הדרך. קטעי השירה היו שונים ומעניינים (בין המוקראים ובין המושרים), אבל דווקא הסיפורים הקטנים של חיים גורי וחנה מרון על אלתרמן וההיכרות איתו הם אלו שהוסיפו עוד קצת פלפל לערב. במיוחד חנה מרון, שכובשת כל במה וכל קהל, היתה מדהימה כששרה את שיר הפונדקית, שאלתרמן כתב במיוחד בשבילה (לרדת לאמצע העמוד).

את הערב חתמו וזעזעו שלומי שבן וערן צור במופע קצר ומשותף. ולמה זעזעו? כי החבורה בת ה-40-50 שישבה מאחורי, הופתעה מאוד לשמוע את ערן צור שר את תותים של יונה וולך ואומר (אלוהים ישמור) "זין". הם בכלל לא כל כך הצליחו לעכל את סגנון השירה וההופעה שלו כששר שירים שלו וגם את אריק של שבן. שבן מצידו הפגין וירטאוזיות פסנתרית כמו שלמדנו לצפות ממנו בשנים האחרונות, שר על דניאלה, שר בוב דילן ושיחק אותה בגדול. בכלל, נדמה לי שהוא הפך בזמן האחרון לתו תקן של ערב תרבותי משובח.

אח"כ נשפכנו כמו כולם לשדרות רוטשילד העמוסות, ראינו עוד כמה הופעות קטנות פה ושם ובעיקר נדהמנו וקיטרנו על הצפיפות. היה כייף.