עלילות נויפלד בעיר זרה

שנים רבות חזרתי והשמצתי את המכשירים הסלולריים. גם היום אני ביחסי שנאה-אהבה-שנאה איתם. אבל איך אפשר שלא להעריך מכשיר שבזכותו חסכתי 50 ש"ח בחודש?

הסיפור מוכר: אתה נרשם לאיזה מבצע של הטלפון/הכבלים/האינטרנט או הכלב של השכן שאורכו שנה. אחרי שנה, המחיר נקבע מחדש ואפילו אלוהים לא יודע מה הוא יהיה. רוב הסיכוי שלא תזכור, לא תדע, לא תבדוק, אבל כן תשלם. ויותר.

לפני שנה כשחזרנו ממלבורן (כן, זה היה לפני שנה!!! וגם שם היו קונצים כאלה) נרשמנו לאינטרנט של גזר-גיילאומיק (לא זה לא השם האמיתי, אבל אתם כבר תבינו לבד) לחבילה משולבת יחד עם ה-ADSL. מחיר כולל: 120 ש"ח לחודש (מהירות 2.5), תוקף המבצע: שנה אחת. הנחתי שהסיכוי שאני אזכור לעדכן את המבצע הזה שואף לאפס מלמטה, אז החלטתי להוסיף תזכורת בסלולרי שלי - תזכורת שנה קדימה. ומי היה מאמין? בשבוע שעבר היא צפצפה!

גאה ומרוצה התקשרתי לחברת האינטרנט לברר על מה לעזאזל חתמתי בשנה שעברה ומה יוצע לי הפעם. במיוחד עניין אותי לדעת מה היה קורה לו שכחתי לחדש את המבצע. ובכן, במקום חבילה משולבת, היה המחיר מתפצל לעלות הגלישה: 69 ש"ח, ועלות הקו: "אני לא יכול להגיד לך. תצטרך להתקשר לגזר (חברת הטלפון) כדי שהם יגידו לך".

טוב, נתקשר עוד פעם. זה הרי כל כך כייף להתקשר אליהם:

טלפנית: שלום, סליחה על ההמתנה.
ערן: שלום, אני עכשיו בחבילה משולבת של חברת האינטרנט ורציתי לדעת כמה יעלה קו ADSL בלבד.
טלפנית: 3 חודשים ראשונים 45 ש"ח, 9 חודשים אחרי זה 85 ש"ח.
ערן: ומה קורה אחרי זה?
טלפנית: עוד שנה? עוד שנה אלוהים גדול, אין לי מחירים לעוד שנה.
ערן (?!?!?!?!): מה זאת אומרת אלוהים גדול. הרי אתם תקחו ממני איזשהו מחיר עוד שנה אם אני לא אתקשר לברר מהו.
טלפנית (קצת רוטנת): זה יהיה עוד 20 ש"ח מעל המחיר שאמרתי.
ערן: כלומר 105?
טלפנית (busted!): כן.

זאת אומרת, בחישוב קל, לולא התקשרתי היום לחדש את המבצע, הייתי משלם 174 ש"ח במקום 120 ש"ח (54 ש"ח הפרש שהם 45% מהמחיר המקורי). ואת הסלולרי כמובן כיוונתי לשנה הבאה.

מסתבר שהשנקל כבר איתנו כשלושה חודשים, ויש לי הרגשה שהוא זוכה בקלות בתחרות המטבע האהוב על הציבור. בתקופה הזו כבר קמו לכבודו שני אתרים, וזה כבר לא כל כך נדיר לקבל אותו כעודף או לשלם איתו. היום זכיתי להשתמש בשנקל כששילמתי 7 ש"ח על חצי מנה פלאפל אצל הקוסם. איך עשו את זה לפני המצאת המטבע הגאוני הזה? רק אלוהים יודע.

אבל מסתבר שיש אנשים, שכל כך קשורים לשנקלים שלהם, שהם פשוט לא מסוגלים להפרד מהם. לאחרונה נחשפתי לסיפורו נוגע הלב של ע', בנזוג בדוי, שאוגר שנקלים באובססיביות קלה. ברגע נדיר הוא התוודה בפני על קשייו:

היום נאלצתי להפרד משני מטבעות של שנקל. זה היה נורא. נתקעתי בלי כסף בכלל, ולא היתה לי ברירה אלא להשתמש בהם.

כשלתי בכל נסיונותי לשכנע אותו, שאי אפשר לומר על מישהו שאין לו כסף בכלל אם יש לו שני שנקל (שננקל?). אבל הוא המשיך לטעון שיש "כסף" ויש "שנקל". זה כנראה מין סוג של תחביב מהול בקבעון. נו, עוד פרנסה לפסיכולוגים. כמה זה כבר יעלה לפתור את זה? 200 שנקל לטיפול?

האמת חייבת להאמר: מס הכנסה לפעמים בסדר. לאוו דווקא כל העקרון, המימוש והנושא, אלא על מקרה אחד פרטי. הכל התחיל כשפתחתי את חגיגות יום ההולדת שלי אצל פקיד שומה מס' 5 בתל אביב. באותו בוקר נאה צעדתי נמרצות מתחנת האוטובוס לעבר קריית הממשלה (האוטו היה במוסך, שהיה גם התחנה הבאה במסלול יום ההולדת), חמוש בעשרות מסמכים המעידים על כך שמגיע לי החזר מס שמן על שנת 2006 (באמצעה כידוע יצאנו לפוש שנה באוסטרליה).

בקריית הממשלה החדשה יש פטנט מופלא (באמת!). במקום לעמוד בתורים ארוכים לפקידים שמטפלים בכל מיני נושאים, אתה יכול להוריד כמעט כל טופס באינטרנט, למלא לבד, ואז לעמוד בתור קצר יותר של הגשת מסמכים בלבד במין מודיעין שכזה. יצא אפילו שהגעתי מוקדם וזכיתי להיות המגיש הראשון של אותו יום. מרגש, נכון? ולא זאת, אלא שהספקתי לצפות בטקס שבטי קדום של האיש שאחראי לקבל את כל המסמכים.

אז ככה, זה קודם כל התחיל בשליפה של שקית גדולה ומגולגלת ממקום מחבוא כלשהו. אחרי פתיחתה הרשמית, תחב האיש את ידו לעומקה של השקית הגדולה ודג מתוכה שקית ניילון קטנה, מגולגלת גם היא וארוזה בגומיה. הגומייה שוחררה במומחיות, השקית הקטנה נפרשה, ומתוכה עלה והפציע… מהדק מהודר שהונח אחר כבוד על השולחן. אך בזאת לא תם הטקס, שכן מסתבר שבתוך השקית הגדולה ממתינה לתורה שקיית ניילון קטנה נוספת. גם היא מגולגלת בקפדנות תחת גומייה לוחצת, אבל הפעם צופנת בחובה… את חותמת התאריך שהצטרפה לחברה המהדק.

משתם הטקס, התפנה האיש היקר לקבל ממני את כל הטופסולוגיה. אני אמנם ציפיתי שיוודא שחתמתי בכל המקומות הנחוצים, אבל הוא היה טרוד יותר במומחיות ההידוק והחיתום שלו. מרוצה ביותר מהעובדה שכל העסק לקח בדיוק 2 דקות, המשכתי בדרכי, מפנטז על שימושים ראויים בכסף שצפוי ליפול בחלקי.

צילום אילוסטרציה. כל קשר בין התמונה לפוסט מקרי בלבד.
(בחיי! תראו, אני בבגדי קיץ.)

עבר כחודש, ואל דירתי הגיע מכתב מפקיד השומה (כתוב בכתב יד!), שמזכיר לי ששכחתי לצרף עוד טופס על שהותי בחו"ל. מה שנכון, נכון. לקח לי בערך שבועיים לפקסס להם אותו, ואחרי שבועיים נוספים קיבלתי עוד מכתב. הפעם הוא מודפס, טבלאי ומלא מספרים ואישר בשורתו התחתונה את חישובי. ההבטחה ש"הכסף בדרך לחשבון הבנק שלי" התמלאה תוך יום אחד נוסף.

בקיצור - לא שזה לקח שבוע, אבל זה בהחלט היה "שגר ושכח" מוצלח, ושעוד זיכה אותי בממון קטן. באמת עדיף לחפש נושאים אחרים להתלונן עליהם.

ובנושא קשור: יוחאי הבטיח לי יותר כסף החל ממשכורת ינואר, אך הפלא ופלא היא נמוכה במקצת ממשכורת דצמבר. שערוריה! אני צריך לבדוק מה קרה שם.

לפני כמה ימים הופעתי לגלות את השלט הזה בפתח חנות exchange ברחוב יהודה הלוי:

מתוך השלט עולות השאלות הבאות:

• האם משהו קורה בעולם ושכחו לספר לי?
• כמה שווה בכלל דינר עיראקי?
• מה לעזאזל עושים עם דינר עיראקי?
• מי חושב שהוא יכול להרוויח ומתי ע"י קניה של דינרים עיראקים?
• יכול להיות שאליעזר פישמן מבין בדברים כאלה?

אז אחרי בירור קצר מסתבר שדינר עיראקי (חדש!) שווה בערך 8 מאיות של סנט אמריקאי. למי שלא מבין בכלכלה: זה לא הרבה! זה אפילו פחות ממעט. ובנוסף, האינטרנט מ-פ-ו-צ-ץ באתרים שמציעים למכור לך דינרים עיראקים, כי מהערך הנוכחי אפשר רק לעלות ובהרבה! שזה בערך שקול להנחה שארה"ב לא יכולה להסתבך יותר עמוק בעיראק, אלא רק לצאת. בסדר…

אם מישהו מהקוראים בכל זאת מתכוון לקנות דינרים עיראקיים, אני דורש עמלת מתווך!