למה אני מצביע לתנועה החדשה - מרצ
יום שני, 2 בפברואר, 2009פוסט אורח של הבנזוג, עופר פיין.
- בגלל ג'ומס. חיים אורון הוא אדם שאומר את מה שהוא חושב. הוא חבר כנסת מעולה עם המון ניסיון, שלא יסבנו אותו. הוא אדם עם ערכים, שלא דואג רק לעצמו. פוליטיקאי מזן אחר.
- בגלל ניצן הורוביץ. אני מכיר את ניצן אישית, ולא מהיום. אני רק יכול לומר לכם שהתדמית הציבורית שלו זה בדיוק מה שהוא: רציני, אינטליגנטי, ישר, חרוץ, ועם המון התלהבות שוודאי תנותב לעשייה פרלמנטרית בעיקר נושאים סביבתיים-חברתיים אבל גם בנושאים הומו-לסביים ואחרים. מישהו שיהיה נהדר לראות אותו בכנסת.
- בגלל זהבה גלאון. איבדתם אותי? בעיה שלכם. מורתית? מעצבנת? ממש לא אכפת לי. היא פרלמנטרית מצויינת, לוחמת למען זכויות אדם (וכן, גם הפלסטינים הם בני-אדם), ומייצגת את הקו הערכי-מדיני החד והברור שאני רוצה שיהיה לתנועה החדשה-מרצ בכנסת. היא גם זכתה בתואר ח"כית מצטיינת בדו"ח שדולת הנשים לכנסת הנוכחית.
- בגלל שאני סמולן מסריח. כן, אני חושב שאפשר וצריך לסיים את הסכסוך, ומוכן לפשרה במתווה תוכנית ג'נבה, אבל זה לא מה שהופך אותי לשמאלני. אני שמאלני כי אני מאמין שכל בני האדם נולדו בצלם, ושדמו של ילד ערבי אינו שווה פחות מדמו של ילד יהודי. אני מאמין שלא מרעיבים אוכלוסיה שלמה, שלא מונעים עזרה רפואית מבני אדם ושלא מפציצים בניינים בהם יושבים אנשים חפים מפשע. אני כנראה מיעוט בארץ הזאת, ואשאר כך תמיד, אבל לפחות התנועה החדשה-מרצ מסכימה איתי.
- בגלל שאני אדום. אני סוציאליסט. אני חושב שאי אפשר להמשיך באותה כלכלת שוק דורסנית שמנהלים כאן פקידי האוצר, בניצוחם של שרים מהליכוד/קדימה/העבודה עם אותה משנה כלכלית מטורפת, שלא מקובלת כמעט בשום מקום בעולם. אילן גילאון הציג לאחרונה את האלטרנטיבה הכלכלית-חברתית של התנועה החדשה-מרצ, שמימוש שלה יגרום לי להרגיש שהמדינה דואגת לכל אזרחיה, ולא לעשירים בלבד.
- בגלל שאני ירוק. השמירה על איכות הסביבה זוכה בבחירות האלה לתשומת לב רבה, ובצדק. חברי הכנסת של מרצ נאבקו תמיד על איכות הסביבה, ועם ניצן הורוביץ ומוסי רז המאבק הזה יקבל משנה תוקף וכיוונים חדשים – מוניציפליים ותחבורתיים.
- בגלל שאני ורוד. רק למרצ יש רקורד כזה בחקיקה, הגנה ומאבק על זכויות הקהילה הגאה. רק במרצ לא צריך להלחם כדי הקול הזה ישמע, ורק על התנועה החדשה-מרצ אני יכול באמת לסמוך מול הקולות ההומופוביים המגיעים מכיוון ש"ס ומפלגות אחרות, שבהחלט עשויות להחזיר אותנו לימים אפלים יותר.
- בגלל שאהיה פעם גמלאי (כן, זה כבר לא כ"כ רחוק…). מסתבר שמי שדואג באמת לגמלאים הם אנשי מרצ ולא אנשי רשימת הגמלאים. אגודת "כן לזקן" פרסמה דו"ח על פעילות הכנסת בנושא זכויות לגמלאים, ומסתבר שדווקא חיים אורון (ג'ומס) ממוקם במקום השני בפעילות לטובת הגמלאים (אחרי אורית נוקד מהעבודה), בעוד ששר הבריאות יעקב בן יזרי (הגמלאים) ויו"ר ועדת העבודה והרווחה יצחק גלנטי (גמלאים) זוכים לציון לגנאי.
- בגלל ביבי. בגלל ליברמן. לא רוצה אותם, ולא מוכן להצביע למי שמוכן ללכת איתם לממשלה. וזה כולל את קדימה והעבודה.
- בגלל האלטרנטיבות. למי אם לא לתנועה החדשה-מרצ? בואו נבחן קצת את האלטרנטיבות:
קדימה? נו, באמת. נכון שציפי לבני היא מועמדת טובה יותר מביבי לראשות הממשלה, אבל זה לא הופך את מופז ואת שאר חבריו לליכוד ב' טובים יותר מהחברים בליכוד א'. לא, גדעון עזרא, אלי אפללו, ישראל חסון ושאר חבריהם יהיו הראשונים שירוצו לממשלת ביבי, ואני מעדיף להכניס לכנסת את צביה גרינפילד, צלי רשף או עיסווי פריג'.
העבודה? אמרתי כבר שאני שמאלני. העבודה בראשות ברק שכחה מזמן שהיא הייתה פעם שמאל. מי שלוקח בכזאת קלות הרג של ילדים בעזה ומי שמצביע בעד פסילה בלתי חוקית ובלתי דמוקרטית של רשימות ערביות מהשתתפות בבחירות בכנסת אינו ראוי בכלל שאשקול להצביע לו.
התנועה הירוקה-מימד? יש איזה ניסיון ליצור טרנד של הצבעה להם, אבל זו תנועה עם אג'נדה סביבתית כמעט בלעדית, ולשווא חיפשתי במצע שלה אמירות ברורות בנושאים אחרים (למשל אין שמץ של התייחסות לקהילה הגאה, לעומת פרק נרחב על זכויות בעלי חיים). בנוסף, זו תנועה שאינה מתחייבת לא לשבת בממשלה של ביבי וליברמן – וזו כבר סיבה מספיק טובה לא להצביע עבורה.
חד"ש? זה כבר יותר טוב. זה מה שהייתי מצביע אם לא מרצ לא הייתה קיימת. אני מעדיף את התנועה החדשה-מרצ בגלל המחויבות רבת השנים והמוכחת שלה לקהילה הגאה, ובגלל התחושה הקשה שאני מקבל לעיתים מאנשי חד"ש שבטוחים שהם תמיד יודעים, תמיד צודקים, ושבעולם יש תמיד "שחור" ו"לבן" מוחלטים. זה נכון לעיתים, אבל לא תמיד, ומהנציגים שלי אני מצפה לראייה מורכבת יותר של המציאות.
נכון, אין אף מפלגה מושלמת, גם לא התנועה החדשה-מרצ. אבל היא כן מייצגת את עמדותיי ברוב הנושאים שעל סדר היום, חברי הכנסת שלה תמיד הגונים ועובדים קשה, ובים העכור של האלימות והגזענות השוטף את המדינה, אני מוצא בה גם שביב של תקווה.