עלילות נויפלד בעיר זרה

שמעתי הבוקר ברדיו תל אביב עדכון שדי הפתיע אותי. במסגרת הכנס לקיימות אורבאנית שנפתח היום (ויימשך יומיים), מתכוון חולדאי להודיע על התוכנית שלו לקידום תחבורה ציבורית בעיר. מסתבר, כנראה, שלא מדובר רק בהמתנה אינסופית לרכבת הקלה, אלא על קידום בפועל של תוכנית הרה-ארגון של התחבורה הציבורית, ואולי אפילו יותר מזה.

מצד שני, אין חשש לשלום החניונים הישנים והחדשים - אלא אמורים להשאר במקומם ובתכנונם, אבל לפחות במקביל אמורה העירייה להוביל קו אקטיבי יותר בכל הקשור לתחבורת האוטובוסים.

ע"פ הדיווח ששמעתי, חולדאי אמור להפגש עם שר התחבורה החדש, ישראל כ"ץ, מתישהו אחרי החג כדי לנסות ולפתור את אותן מחלוקות עליהן הוא מדבר כבר כמה שנים. משרד התחבורה אמור להיות גורם משמעותי באישור ובתקצוב של כל תוכנית הקשורה לתחבורה הציבורית בעיר ובגוש דן.

טוב, נחכה ונראה…

פוסט עם הכותרת הזאת התכוונתי לכתוב עוד ביולי 2008. הימים היו ימי טרום הבחירות בתל אביב, ואני החלטתי שבתור בן אדם שמקשקש לא מעט על עניינים עירוניים ועל סוגיות תחבורה בפרט, הגיע הזמן לעשות מעשה. הגיע הזמן not just to talk the talk, but also to walk the walk - תרתי משמע. החלטתי להתחיל להשתמש באופן יומיומי בתחבורה ציבורית.

אני גר ברמת אביב הירוקה ועובד ביגאל אלון, די קרוב לעזריאלי. זה לא ב-א-מ-ת הגיוני לנסוע את המרחק הזה באוטו כל יום. מה שגם שמחירי הדלק באותה תקופה טיפסו עד 7 ש"ח לליטר! לשמחתי, גיליתי לפחות 4 אוטובוסים שונים שיוצאים מאזור האוניברסיטה ונוסעים לאורך דרך נמיר. תחנת אוטובוס יש לי מתחת לבית, ומעזריאלי אני הולך 10 דקות ומגיע לעבודה. 20 דקות עם מכונית. 30-35 דקות עם אוטובוס (כולל הכל).

מהר מאוד גיליתי כמה יתרונות: כל כניסה "לעיר" אחרי העבודה, אמנם כרוכה באוטובוס או בהליכה (20 דקות עד אבן גבירול), אבל פטורה מחנייה! כייף וקל להמשיך ממקום למקום למקום למקום מבלי הצורך להשאר קרוב לנקודה בה חנית. פתאום אתה מגלה מחדש רחובות ומקומות שזנחת,  פוגש אנשים חדשים שלא נוטים להסתובב בתוך המכונית שלך, ועם קצת מזל מפלרטט עם החמוד שיושב מולך באוטובוס (מלא סטודנטים נוסעים מהאוניברסיטה ואליה). ואלכוהול - זה ברור.

בקיצור: אחרי שמתרגלים ומאיטים קצת את הקצב, מבינים שהויתור על "הנוחות של הרכב" טומן בחובו גם כמה הפתעות מאוד נעימות. פתאום נפתחות בפניך אפשרויות חדשות. צורה מסוימת של ספונטניות נוספת לחייך, והחוויה העירונית שלך הופכת לישירה יותר ובלתי אמצעית.

אז נכון, בלילה אתה יכול להתייבש חצי שעה בתחנה. באוטובוס נוסעים גם אנשים מעצבנים, קולניים וגסים. בקיץ חם, וכשיורד מבול לא מדובר בכייף גדול. ומה עם אמצע הלילה? סופי שבוע? נסיעות מחוץ לעיר?

אז שחרור או לא שחרור, את המכונית עוד לא מכרתי. מחוץ לתל אביב אני נוסע ברכב, ואם אני יודע שאחזור הביתה מאוד מאוד מאוחר, אקח אוטו או אחזור במונית. אבל ברירת המחדל שלי כן השתנתה בחצי השנה האחרונה. זה קודם "האם אני יכול להגיע לשם באוטובוס או באופניים?" ורק אח"כ "כמה באמת נוח יהיה להגיע לשם עם רכב?". וכשמגיע סוף השבוע, ואני מנסה להזכר, איפה לעזאזל החנתי את האוטו בשבת שעברה, זה משעשע אותי, ואני מאוד מרוצה.

במסגרת יום תחבורה ציבורית הפיק ארגון תחבורה היום ומחר יום עיון בנושא שנערך בסינמטק. במקום הוצבה עמדת הנפקה של כרטיס רב-קו, כרטיס אלקטרוני חכם שאמור להחליף את כרטיסי הנייר בתחבורה הציבורית. על בואו הממשמש ובא הכריזו כבר ב-2007, הבטיחו שייכנס לשימוש נרחב ב-2008, ועכשיו מסתבר שמעבר לשימוש מצומצם השנה, רק ב-2009 יתחילו להשתמש בו בדן ובכמה חברות קטנות אחרות, אגד ב-2010 והרכבת - עוד נראה.

הפעם הראשונה ששמעתי על הרב-קו היתה בנסיעת אוטובוס לפני מספר חודשים. פוסטר גדול בישר על בואו ואני ניגשתי לקרוא את הטקסט המפורט (בערך בנוסח הבא):

כדי לקבל את את כרטיס הרב-קו עליך למלא טופס ו…

אחרי השורה הזו הפסקתי לקרוא.

ואני דווקא מסכים שכרטיס אלקטרוני חכם הוא רעיון מצוין, ויכול לעזור לשפר את הנסיעה בתחבורה ציבורית, והייתי מת להשתמש בו! אבל למלא טופס כדי לקבל כרטיס אוטובוס??? מי בדיוק יעשה את זה? כדי לעודד את הנסיעה בתחבורה הציבורית צריך שהיא תהיה קלה, נעימה, נגישה ופשוטה. לא להפוך אותה למשהו בירוקרטי.

הכנס איפשר לי לדבר עם אנשי רב-קו ונציג דן שהיה במקום. הם הסבירו לי שלמילוי טופס יש שני יתרונות:

• ביטוח על הכסף שבכרטיס - אם הכרטיס אבד, יוחזר לך כספך.
• אם אתה זכאי להנחה בתחבורה ציבורית (נוער, גימלאים וכו') - תקבל את ההנחה דרך הכרטיס עצמו.

רק אחרי דיון ארוך, הסתבר לי שאם ממש רוצים, אבל ממש רוצים, אז אפשר גם להוציא כרטיס אנונימי. בלי שם, תמונה או ייחוס אישי למחזיק בו. בשום פוסטר, או פרסום אחר (קובץ pdf) שראיתי עד כה בנושא הרב-קו לא אוזכרה האופציה הזו. להיפך - גיליתי שבקרוב גם נצטרך לשלם 10 ש"ח על התענוג שבהנפקת הכרטיס.

אני הסכמתי שהרישום מעניק יתרונות טובים. אבל הצעתי שיהיה ברור לכולם שאפשר להשיג את הכרטיס הזה בצורה פשוטה ואנונימית (נגיד ישירות מנהג האוטובוס, פיצוציות או תחנות אוטומטיות). בלי רישום, בלי טפסים, בלי כלום. ורק אם מישהו זכאי להנחה, או רוצה את הביטוח, הוא יידרש לרישום או הצגה של כל תעודה המוכיחה את זכאותו. עד כמה שאני חוויתי - ככה זה בחו"ל. הדגש הוא על נוחות, וזה מה שעושה את ההבדל בין משהו שמשתמשים בו לבין משהו שלא משתמשים בו.

תמריץ מקובל שהרב-קו כן מעניק, הוא הנחה של 20% על כל נסיעה רגילה (בדומה להנחת כרטיסיה). אבל הוא שוב מפספס בדיוק במקום בו נוסעים יעדיפו להשתמש בו על פני כרטיסים רגילים. לדוגמה, הכרטיס החכם בלונדון, oyster, הוא באמת חכם. הוא יותר חכם ממני וממך. הוא מחשב אוטומטית ורטרו-אקטיבית מהו הכרטיס הזול שהיית יכול.

נאמר שנסיעה בודדת עולה 5 ש"ח. וכרטיס חופשי יומי עולה 11 ש"ח. בתחילת היום אתה עשוי להתלבט האם לקנות חופשי יומי או לא. עם הכרטיס החכם בלונדון לא צריך לחשוב מראש. נסיעה ראשונה תעלה 5 ש"ח. נסיעה שניה תעלה 5 ש"ח. נסיעה שלישית תעלה 1 ש"ח בלבד! והחל מהנסיעה הרביעית - זה יהיה בחינם! וזה לא משהו חדש - כל תחקיר קצרצר על כרטיסים חכמים בעולם היה מעלה את זה.

אבל לא אצל הרב-קו. כמו שאמר לי איש החברה: "הכרטיס הזה אף פעם לא יהיה חכם יותר ממך". אז בשביל מה אני צריך אותו?!?!? דוגמה נוספת היא העובדה שבארץ חופשי יומי תקף רק אחרי השעה 9. כל זה מראה שמי שמנהל את הענינים עדיין מעמיד את הרווח הכספי שלו במקום הראשון, במקום לעשות הכל כדי לעודד את הנסיעה בתחבורה הציבורית.

ועוד דבר צריך לומר על ענייני פרטיות ומידע אישי. אילו נתונים הולכים לשמור לעצמן חברות האוטובוסים, שחלקן לפחות הן גורם פרטי מסחרי? האם יהיה רשום איפשהו שערן נויפלד נסע בקו 7 ביום שלישי מתחנה א' ועד לתחנה ב'? מי ישמור על הנתונים האלה? מי יהיה זכאי לקבל את הנתונים האלה? המשטרה? הממשלה? זה לא מופיע בפוסטר הצבעוני של חברת קווים.

לעיתים, כשנחה עלי הרוח, אני חוזר אחורה בזמן ותוהה מה עשיתי בדיוק היום לפני שנה. זה די פשוט כשיש תיעוד כמעט ברמה יומיומית בבלוג. וכמה מפתיע - גם בשנה שעברה בתאריך הזה חגגתי את יום הולדתי. זה היה יום סוער, גם מבחינה אקלימית וגם מבחינה קולינרית, והיה מוצלח מאוד.

גם השנה התחיל יום ההולדת בצורה מקורית: ביקור אצל פקיד שומה מספר 5 במס הכנסה בתל אביב (אולי לכבוד יום ההולדת אקבל מתנה בצורת החזר מס), וקפיצה למוסך לקחת את האוטו. נפלא, לא? אבל האמת היא שהחגיגות הרשמיות מתחילות רק בצהריים עת יסיים הבנזוג את הרצאותיו במכללה.

בכל זאת קיבלתי הבוקר מהבנזוג כמה דוגמאות מתוך עיתון הארץ שהתפרסם היום לפני 33 שנים, והמצחיקה והמתאימה לי ביותר היא מכתב למערכת בנושא התחבורה הציבורית בתל אביב:

כולם שמו לב לעובדה שהעצה אינה מצריכה הוצאות במטבע זר, או משלחת לימוד מיוחדת לחו"ל? כמה טוב לראות איך "התקדמנו" ב-33 השנים האחרונות.