עלילות נויפלד בעיר זרה

הבחירות לעיריית תל אביב-יפו מתקרבות, ובבחירות כמו בבחירות יכול להצביע רק מי שרשום בפנקס התושבים.

ה-1.10 הוא היום הקובע!

רק מי שיהיה רשום כתושב תל אביב עד ה-1.10 יוכל לבחור בתל אביב, וכמו שכולם אוהבים להגיד: "הבחירות האלה הן קריטיות". נכון, שאמרנו את זה גם על הבחירות הקודמות (וגם על אלה שלפניהן), אבל הפעם זה באמת קריטי. לא, לא, באמת באמת. ממש ממש. קריטי!

וברצינות: קריטיות או לא, הבחירות בתל אביב הן חשובות מאוד. גם זהות ראש העיר וגם הרכבי הרשימות השונות במועצה יעצבו את תל אביב לא רק ל-5 השנים הבאות, אלה גם ל-10 ו-20 שנה.

אז יאללה, להעביר תושבות זו הליך פשוט וקל. לכו עוד השבוע, וקחו עוד מישהו איתכם.

כל מי שגר בתל אביב-יפו ואכפת לו ממנה, מבין שלבחירות הקרובות לעירייה יהיו השלכות משמעותיות על איך תראה העיר עוד 5, 10 ו-20 שנה. הרעש התקשורתי בנושא לאחר שדב חנין הכריז על התמודדותו מול חולדאי הוכיחה שיש עניין אמיתי בבחירות ובעתיד של בעיר הזו.

ולכן החלטנו לעזור לכל מי שמתעניין בבחירות, מחפש חומר בנושא ומנסה להבין מי נגד מי ולמה. לשם כך העלנו את האתר:

בוחרים בתל אביב-יפו

שישמש מצד אחד כמרכז כתבות, מאמרים ועדכונים מהרשת (בעריכה ידנית), ומצד שני במה למאמרי דעה בעד ונגד וסקירות רוחביות בנושאים מסויימים.

או בקיצור: כל מה שרצית לדעת על הבחירות והבנת פתאום שכדאי לשאול.

נשמח אם תציצו, תעירו, תציעו, תגיבו, תכתבו מאמרים, ותעזרו לנו לעודד אנשים להצביע בבחירות ולספק להם מידע מעניין ורלוונטי.

אפשר ורצוי כמובן לספר על האתר הזה לכל מי שגר בתל אביב ואתם חושבים שיעניין אותו, אותה או אותם.

תודה, ולכו להצביע,
עופר פיין, ערן נויפלד ושרון גפן.
tel.aviv.yafo.today@gmail.com

"משעמם" - זו המחמאה הגדולה ביותר ששמעתי על מצעד הגאווה בירושלים השנה. כנראה שאם לא דוקרים אף אחד (כמו לפני שלוש שנים), או לא יורקים עליך (כמו שעשו על חבר בשנה שעברה), זה כבר לא ממש מעניין. אולי באמת זמנים טובים הגיעו, בהם הומואים, לסביות, טרנס, בי וחברים צועדים בצד אחד, חרדים מפגינים בצד אחר. אין אלימות. כמעט ואין איומים. לפחות ההנהגות של שני הצדדים מנסות להגיע לפשרות ולכללים המקובלים על שני הצדדים. זו התקדמות. זה יפה.

וגם יפה היה לראות את אלפי הצועדים שמחים ורועשים. כמו בתל אביב, וכמו תמיד, כמעט כולם נראו כמו שהם נראים ביום יום. היה מגוון גדול של אנשים שבאו לתמוך בזכויות להט"ב באופן פרטי ובזכויות אזרח ואדם באופן כללי. הרבה דתיים צעדו: זוגות בנים, זוגות בנות, זוגות מעורבים, יחידים בכיפות בצבעי הקשת. גם בתל אביב רואים קצת, אבל פה נראה היה שיש כל כך הרבה! במיוחד רגשו "בת קול", ארגון של לסביות דתיות, שנראו נחרצות ואמיצות.

בת קול, ארגון לסביות דתיות (לחצו להגדלה)

זוג פרפרים מתכונן למצעד (לחצו להגדלה)

כמובן, כל מיני חברים וידידים צעדו גם כן, ותמיד שמח לפגוש את כולם. אבל בפרס "המפגש המרגש ביותר" למצעד גאווה בשנת 2008, זוכה "חולפת", קוראת ומגיבה נאמנה של הבלוג הזה וגם של הבנזוג, שזיהתה אותנו (איך לא) מתוך מאות התמונות הפרושות באתר הזה ובאה להגיד שלום. זה היה כייף גדול.

בכל זאת היה גם משהו קצת לא נעים בהתכנסות מאחורי גדרות הבטחון ואלפי השוטרות והשוטרים (למרות שחלקם נראו מצוין במדים!). גם לפני המצעד, גם לאורך המצעד. גם נדמה לי שמרוב רצון לאבטח, בסופו של דבר הציקו ליותר מידי אנשים שהלכו במצעד רק בגלל שחבשו כיפה, וכאמור, היו לא מעט כאלה. אולי עם השנים, גם האבטחה ההיסטרית תשכך… לי בכל מקרה, באופן אישי, היתה היתקלות קצת ביזארית עם שוטרת בכינוס בסוף המצעד בגן הפעמון. דמיינו שוטרת רצינית, במראה ערסי-לייט, עבת בשר משהו, מתקרבת אלי באיטיות:

שוטרת (בטון נמוך, שקט ותקיף): אני רוצה את הדגל שלך (ומסתכלת על דגל הגאווה הקטן שהחזקתי ביד).
ערן (קצת בשוק, תוהה אם הוא אמור לצחוק או לפחד): אבל… (מחפש מילים) זה הדגל שלי…
שוטרת (ממשיכה להיות קשוחה ושקטה): אבל אני רוצה אותו.
ערן (מחליט להתחיל לפחד): אאממממ… אולי תקני לך דגל משלך?
שוטרת (ב"הגיון" ברור): אבל אין לי איפה לעשות את זה. אני רוצה את שלך.
ערן (מסתכל מסביב בעצבנות): או! הנה, יש שם שולחן שמוכרים בו דגלים!
שוטרת (פתאום נעשית נחמדה): נכון. יופי. כוחות הבטחון המזויינים מודים לך.
ערן (מזויינים זו לא מילה!): כן, כן, בהצלחה (תופס את הרגליים ובורח).

ועל שלל הופעותינו בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, הלאומית והבינלאומית (!!!) בפוסט הקרוב.

בחור שמח במיוחד, ובחור פוליטי במיוחד (לחצו להגדלה)

חד"ש ואדומים אחרים, שצעקו ססמאות הכי יפה מכולם (לחצו להגדלה)

הקווירים, הטרנסים, הפוליטים והבועטים (לחצו להגדלה)

קול קורא לכל מי שדמוקרטיה, זכויות אזרח וזכויות אדם חשובות לו - בואו והצטרפו למצעד הגאווה והסובלנות בירושלים ביום חמישי הקרוב (26.6.08).

ואלו הדברים הנאים שאמר יונתן גר, מנכ"ל הבית הפתוח, הארגון הירושלמי ללסביות, הומואים, טרנס ובי:

"נפגשנו עם רבים מראשי הציבור החרדי והדתי לאומי, על מנת לקדם הבנה משותפת ובמיוחד כדי למנוע אלימות מיותרת בעיר. מצעד הגאווה יתקיים במרכז ירושלים, אך התנהלותו תמחיש את מחויבותנו לפעול יחד עם משטרת ישראל ומנהיגים דתיים להפחתת שנאת החינם בעיר. מצעד הגאווה הינו מבחן לדמוקרטיה וליכולת קבלת האחר. גם אנחנו מתכוונים לעמוד במבחן הזה, ולהפגין באמצעות המצעד את הכבוד הרב שרוחשת הקהילה ההומו-לסבית-בי וטרנס לכל אוכלוסיות העיר בה אנו חיים".

התמונה מהאתר Jerusalem Shots

ובכל זאת, עדיין עומדות בעינן הצעות החוק של חברי הכנסת של ש"ס המבקשות לצמצם את חופש הביטוי בבירת המדינה הפסאודו-דמוקרטית בה אתם חיים. לעיריית ירושלים (גוף פוליטי) תהיה הסמכות למנוע ממכם להביע את דעתכם בנושאים כמו מעמד בית המשפט העליון, הפלות, תחבורה ציבורית בשבת ועוד. הסיבה: "פגיעה ברגשות הציבור" או "פגיעה בערכים דתיים".

וכן, גם מצעדי גאווה. גם זו דוגמה לאפשרות שיש היום למיעוט להביע את דעתו. זכות שקיימת היום לכל המיעוטים - גם לחרדים. גם הם מיעוט. והזכות הזו צריכה להשמר עבור כולם, ולא להצטמצם. אם גם אתם חושבים ככה, אתם יותר ממוזמנים לבוא לצעוד איתנו.

יש לי עוד מקום אחד פנוי באוטו העולה לירושלים, ואשמח לתת טרמפ למי שמחפש (-:

אמנם חלפה כבר כחצי שנה מאז שעזבנו את מלבורן, אך מסתבר שלא רק אנחנו מתגעגעים. גם העיר ופרנסיה מתכחשים לעובדה שאיננו עוד חלק מהנוף המקומי. עיתון הקהילה הגאה עדכן את קוראיו בנוגע למצעד הגאווה שיתקיים החודש, ופרסם את התמונה הבאה:

למי שלא זיהה, אנחנו הזוג הקצת פחות מרכזי אבל היותר "צבעוני" בתמונה, והיא מתוך מצעד הגאווה המלבורנאי 2007, בו צעדנו, צילמנו, צולמנו והתרטבנו.